מדרש לקח טוב, שמות כא:כו

וכי יכה איש את עין עבדו. השוה הכתוב אשה לאיש לכל הניזקין, דכתיב וכי יגח שור את איש או את אשה (להלן פסוק כח), את עין עבדו או את עין אמתו, לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.

את עין עבדו. ר׳ אליעזר אומר בכנעני הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בעברי, ת״ל מהם תקנו עבד ואמה וגו׳ והתנחלתם אותם (ויקרא כה מד מו), יצא עבד כנעני מכללו להחמיר עליו שיוצא בראשי אברים.

ושחתה. מיכן אמרו טפח על עינו וסמהו, על אזנו וחרשו, הרי זה יוצא בו לחירות, כנגד עינו ואינו רואה, כנגד אזנו ואינו שומע, הרי זה אינו יוצא לחירות, שנאמר וכי יכה איש את עין עבדו, עד שנעשה בו מעשה.

לחפשי ישלחנו תחת עינו. מלמד שאם סימא שתי עיניו זו אחר זו יוצא על הראשונה לחירות, ונוטל נזקי שניה, וכן בשן זו אחר זו, באחת יוצא לחירות ונוטל מרבו נזקי שניה, שנאמר תחת עינו.

לחפשי ישלחנו, שאינו צריך גט שחרור אלא יוצא בעינו או בשינו, ר׳ אליעזר אומר צריך גט שחרור, שנאמר ישלחנו, ולהלן הוא אומר ושלחה מביתו (דברים כד א), מה להלן בגט, אף באן בגט.