מדרש לקח טוב, שמות כ:ז

לא תשא. לא תשבע, וכה״א ונשא בו אלה (מ״א ח לא), ולפי שמשיא לעצמו עון לכך נאמר לא תשא.

את שם ה׳ אלהיך, זה שם המיוחד.

לשוא. שני פעמים, אחת שבועת שוא, ואחת שבועת שקר, שוא, זה הנשבע על דבר הידוע לאדם על עמוד זה שהוא של אבן, מפורש במס׳ שבועות.

לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא. לחייבו מלקות ולא קרבן שהרי יצאת שבועת ביטוי שפתים לחייבו קרבן.

לא תשא. שלא לקבל לישבע לשקר. ר׳ ישמעאל היה דורש ארבעה חלוקי בפרה, כתוב שובו בנים שובבים (ירמיה ג יד), למדנו שתשובה מכפרת ויום הכפורים ומיתה מכפרים ויסורין ממרקין, הא כיצד, עבר על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז ממקומו עד שמוחלין לו, עבר על מצות לא תעשה ועשה תשובה יום הכפורים מכפר עם התשובה, הזיד על כריתות ועבר על מיתת ב״ד ועשה תשובה יסורין ממרקין, שנאמר ופקדתי בשבט פשעם (תהלים פט כג). מי שנתחלל שם שמים על ידו ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולין ומיתה ממרקת, שנאמר אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה (ש״א ג יד), בזבח ובמנחה אין מתכפר, אבל מתכפר הוא ביום המיתה.

כי לא ינקה ה׳ את אשר ישא את שמו לשוא. לשאינו שבים אינו מנקה, אבל מנקה הוא לשבים, כמפורש במס׳ יומא.