מדרש לקח טוב, שמות כ:יא

כי ששת ימים עשה ה׳ את השמים ואת הארץ. שמא תאמר בו יגיעה, ת״ל בדבר ה׳ שמים נעשו (תהלים לג ו).

את הים ואת כל אשר בם. מגיד שהים שקול כנגד כל מעשה בראשית.

וינח ביום השביעי. וכי יש לפניו יגיעה, והא כתיב לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו (ישעיה מ כח), ואומר נותן ליעף כח (שם שם כט), אלא ללמדך שלא דברה תורה אלא כלשון בני אדם. והלא דברים קל וחומר ומה זה שאין לפניו יגיעה כתיב וינח, בשר ודם שכתוב בו כי אדם לעמל יולד (איוב ה ז), על אחת כמה וכמה שצריך לנוח, בוא וראה חיבתו של הקב״ה את ישראל, שהכתיב לשונות בני אדם על כבודו, ברוך הוא וברוך שמו, על כן נאמר אשרי העם שככה לו (תהלים קמד טו).

על כן ברך ה׳ את יום השבת ויקדשהו, ברכו במן, לקטו לחם משנה (שמות טז כב), וקדשו במן, וביום השביעי שבת לא יהיה בו (שמות טז כו). זכור מנוקד בשני טעמים, מפני אורך הדבור לחבירו אחר, וגם נפסק בארבעה פסוקים, וכן לא יהי׳ לך נפסק בארבעה פסוקים, הכל י״ח פסוקים, מן וירד עד לא תחמוד, כנגד שירת אז ישיר שמונה עשר עם ה׳ ימלוך, וכנגדן שמונה עשר ברכות של תפלה.