מדרש לקח טוב, שמות יז:יב

ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה, וכי לא היה לו למשה כסת או כר לישב עליהן, אלא מיכן בזמן שהצבור בצער, שלא יאמר אדם אלך לביתי ושלום עליך נפשי, אלא ישתתף בצערן של צבור.

ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד. שהיה אהרן מזכיר מעשה לוי, וחור מזכיר מעשה יהודה, מכאן שאין פחות משלשה בני אדם עוברין בתענית צבור לפני התיבה.

ויהי ידיו אמונה עד בא השמש. [ידיו לשון ריבוי], אמונה לשון יחיד, אלא אמר משה בידי אחת תזכור לא חמור אחד מהם נשאתי (שם יו טו), ובידי אחת תזכור מעשה נסים וגבורות שעשית על ידי.

ד״א אמונה, כל יד ויד היתה אמונה מתאמנת לעמוד, כמו אומן את הדסה (אסתר ב ז).

ד״א ויהי ידיו אמונה. שב' ידיו שוות כאחת, עומדות ומתאמצות בתפלה, לכך נאמר ויהי בלשון יחיד, וכן אמונה בלשון יחיד.

עד בא השמש. לפי שכל המלכים אין עושין מלחמה אלא עד שש שעות, ומלכות זו החייבת משחרית לערבית.

ד״א עד בא השמש. לפי שהיו בתענית [עד שבא השמש], (מח) מיכן אמרו כל תענית שלא שקעה עליה חמה אינה תענית.