מדרש לקח טוב, שמות טז:א

ויסעו מאילם ויבאו כל עדת בני ישראל. כולן שלמין בגופן, ושלמים בממונם.

אשר בין אילם ובין סיני בחמשה עשר יום לחודש השני. למה נאמר יום, מלמד שבאותו יום אירע אחד בשבת, שהוא סדור מיום שברא הקב״ה את עולמו, בענין שנאמר ויהי ערב ויהי בקר יום אחד (בראשית א ה).

ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים אירע להיות (בשני) [בששי] בשבת, השלים ניסן, אירע אייר להיות באחד בשבת, חיסר אייר, אירע סיון להיות [בשני] בשבת, בששה בסיון נתנו עשרת הדברות שהוא יום שבת, ותניא בסדר עולם ד״א בששי בשבת יצאו בני ישראל ממצרים, וסייעתא בסדר עולם, ואע״פ שהמכילתא מגדת שניסן היה בה׳ בשבת, עיקר היסוד בתנא דסדר עולם, שניסן היה בערב שבת, ואייר באחד בשבת, וסיון בשני בשבת, והתורה ניתנה בשבת בששה לחודש.

בחמשה עשר יום לחודש השני. למדנו שחררה שהוציאו ממצרים אכלו ממנה שלשים ואחד יום, עד שירד להם המן בששה עשר באייר, מן ליל ט״ו בניסן ששים ואחת סעודות, אחת ליום ואחת ללילה. לכך נאמר בחמשה עשר יום לחודש השני לצאתם ממצרים.