מדרש לקח טוב, שמות טו:כו

ויאמר אם שמוע תשמע לקול. מיכן אמרו שמע אדם מצוה אחת, משמיעין אותו מצות הרבה, שכח מצוה אחת, משכחין אותו מצות הרבה, שנאמר אם שכח תשכח (דברים ח יט).

ד״א אם שמוע תשמע, אם שמע מעצמו משמיעין לו מן השמים, וכה״א יהב הכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה (דניאל ב כא). מכאן אמרו הבא ליטהר מסייעין אותו.

ד״א אם שמע תשמע. אם שמעת בילדותך, סופך אתה שומע בזקנותך, מיכן אמרו אם שמעת בישן תשמע בחדש ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע.

לקול ה' אלהיך. אלו עשרת הדברות שנאמרו מפה אל פה בעשרה קולות, שנאמר מן השמים השמיעך את קולו (דברים ד לו).

והישר בעיניו תעשה. זו לפנים משורת הדין.

ד״א והישר בעיניו תעשה. היינו דתנן איזה היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם.

והאזנת למצותיו. אלו הגדות המשובחות הנשמעות באזני כל אדם.

ושמרת כל חוקיו. אלו הלכות, שיש בהן איסור והיתר טומאה וטהרה.

כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך. תלה הכתוב הלשון בדבר שראו עיניהם.

כי אני ה'. נאמן לשלם שכר טוב לצדיקים.

רפאך. אם לא ישים מה צורך רפואה, אלא אפי׳ אם אשים אני ה׳ רפאך, דברי ר׳ יהושע, ר״א המודעי אומר אם שמוע, יכול רשות, ת״ל תשמע חובה.

לקול ה׳ אלהיך. הכליל כל התורה.

כי אני ה׳ רופאך. זו תורה, שנאמר כי חיים הם למוצאיהם (משלי ד כב), ואומר רפאות (הוא) [תהי] לשרך (שם ג ח).

ד״א רפאך. לעולם הבא.