מדרש לקח טוב, שמות יב:ד

ואם ימעט הבית מהיות משה. בא הכתוב ללמדך שכולן נמנין על הפסח, ומושכין ידיהם ממנו עד שישחוט, דכתיב מהיות משה מהווייתו של שה שהוא חי, ר׳ יהודה אומר ובלבד שלא יהא שם אחד מן החבורה ראשונה לעשות טפילה עיקר ועיקר טפילה.

ולקה הוא ושכנו. ר׳ ישמעאל אומר מנין שאם רצה אדם למנות אחרים עמו על פסחו שהוא רשאי, ת״ל ולקח הוא ושכנו.

הקרוב אל ביתו. שכינו מכל מקום אלא שדיבר הכתוב בהווה, ואמר הקרוב אל ביתו.

במכסת נפשות. אין מכסת אלא מנין, שישחטנו למנוייו, ומנין שאם שחטו שלא למנוייו פסול, ת״ל איש לפי אכלו, שנה עליו הכתוב לפסול שלא למנוייו.

ד״א במכסת נפשות. מה ת״ל, לפי שאמר איש לפי אכלו, אין לי אלא איש, אשה טומטום ואנדרוגינוס מנין, ת״ל נפשות.

איש לפי אכלו. להוציא את החולה ואת הזקן ואת הקטן שאינן יכולין לאכול כזית, שאין שוחטין עליהם.

תכוסו. ר׳ יאשיה אמר לשון סורסי הוא, כאדם שאמר להכירו כוס לי טלה זה.

על השה. כל זמן שהוא חי נמנין ומושכין ידיהם הימנו.