מדרש בחדוש על הגדה של פסח, מגיד, דיינו טז

אילו בנה לנו את בית המקדש ולא בנה לנו בית הבחירה הוא קדש קדשים דיינו. הואיל והיה מקבל ברצון את קרבנותינו משם. אבל רצה לבנות ג"כ לנו בית הבחירה להשכין שם שכינת עזו ית' ותהיה תמיד עמנו ומאז והלאה לא זזה שכינה מכותל מערב. כן תגלה לעיני כל העמים במהרה בימינו: הנה יקשה על מה יש לנו אצלו יתברך הטובה כפולה ומכופלת שאם בשביל פשטות מה שהולך ומחשב הלא עליה' אמר כמה מעלות למקום עלינו. ואף אם יש לנו להחזיק לו ית' טובה כפולה ומכופלת על המעלות שאמר הכרח הוא שעשה לנו טובות יתרות על אותן שאמר. ולכן נ"ל כי כל א' מהמעלות שהולך ומחשב כונתו בהם להודיע לנו דבר נוסף על מה שהבננו בתחלה. והתחיל ואמר הוציאנו ממצרי' בראשונה אמרנו אלו הוציאנו ממצרי' היינו שבזה היינו יוצאי' משעבוד המצרי' עכשיו אומ' הוציאנו ממצרי' היינו ממקו' המצר לנו הרבה הוא משערי הטומאה כמ"ש שנכנסו במ"ט שערי'.

עשה בהם שפטי' לא במצרי' בלבד אלא גם בשערי' ההם.

עשה דין באלקיה' בתחלה עשה דין באלקיה' חוץ מבעל צפון. אח"כ עשה דין גם באלוקם זה כמ"ש למעלה. א"נ אלקיה' הם הממוני' על השערי' ההם וזה מועיל לנו שאין לחוש שיחזרו לטמאנו כבראשונה.

הרג את בכוריהם הוא בכור השרי' הנז' הוא שרו של מצרי' דכתיב וירא ישראל את מצרי' מת.

נתן לנו את ממונם שהביאו עמהם כשרדפו אחריה' דא"ר יהושע בן פדיה לא היה סוס שלא היה טעון עליו יותר מעשרת רבוא של זהב כמ"ש בילקוט שה"ש על פסוק שחורה אני ונאוה. והגם כי היה זה אחר שקרע הים הביאו קודם כדי להביא' על סדר הקוד'. עוד אפשר לומר נתן לנו את ממונ' הוא השפע שהיה הוא ית' משפיע להם להחיות'. נתנו לנו ומידינו הם נזוני' כמ"ש משה ליתרו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' לנו והטבנו לך לא אמר מהטוב ההוא אלא הטוב כלו כאילו הוא הטוב הראוי לך שאנו ממוני' עליו והטבנו אותו לך. ומטעם זה מתמצית א"י כל העולם שותה.

קרע לנו את הים אין הכונה כאן על ים סוף תחתון שא"כ היל"ל קרע לנו ים סוף אלא כוונתו אל הים המכוון אל הים הגדול הנקרא ים כנרת. וזה נקרא גם הוא י"ס להיותו סוף כל סוף שאין למטה ממנו וקרעו להוציאנו משם.

העבירנו בתוכו בחרבה יען לא ידבק ממימיה' כלום א"נ אפשר לומר שלהיותו יכול הוא יתברך לגואלנו במדה התחתונה ששמה ים הוא המלאך הגואל שגאל את יעקב אבינו. כמו שהעיד הוא בעצמו ולא רצה לגואלנו אלא במדה ששמה מי כמובא בסה"ז. וע"כ אמר שקרע לנו את הים והעבירנו בתוכו בחרבה. כלו' ההשפעות שבאו לנו היו ממקום גבוה כאילו הים ההוא חרב ויבש עם היותו מלא כל טוב והכל בא באמצעותו.

שקע צרינו בתוכו בי"ת בתוכו היא כמו בשביל כלו' כדי להוציא מהם הטובי' שבהם כי במיתת' נכללו בקדושה כמ"ש.

ספק צרכנו במדבר ארבעי' שנה. חוזר ופורט הדברי' שקבלו ממקו' גבוה שאמרנו ואמר ספק צרכנו וכו'. היינו כל דבר שהיה צריך לנו אף אם היה בידינו מאותו דבר כגון מי שהיה לו כמה חליפות שמלות שאם היו בלי' הראשוני' היה יכול להחליף עכ"ז לא בלתה מעליו וכיוצא בכל הדברי'. ואפשר לפרש מ"ם מעליך מס הסיבה. ואמר ספק ולא נתן לנו צרכנו. להודיע כי לא נתן אלא שיעור המספיק ולא יעדיף. כמו שמצינו במן שלא היו לוקטי' אלא איש לפי אכלו למען לא יסירו בטחונ' ממנו. וזה עשה לנו במדב' שמם וחרב. אשר השר הממונה שם אינו חפץ ביישוב וחברת בני אדם אלא מכלה כל דבר הרואה כי זה גורם היותו מדבר. ולמען לא יקשה מה שאמרנו שספק כל דבר שהיה צריך אף אם היה בידינו כיוצא בו. ואפשר לומר כי החליפות בגדי' שהיה להם בתיבות היו בלי' מאליה'. מה שלא היו עושי' את שהיו לבושי'. וזהו דיוק שמלתך לא בלתה מעליך דוקא. והיה זה מעין המן שמה שהיו מותירי' היה מסריח.

האכילנו את המן. אמר המן בה"א הידיעה לפי שיש כמה מקומות שיורד משם מן זה גבוה מזה והמן הזה הי' ממקום גבוה מאד שכן כתוב הנני ממטיר לכם לחם מן השמי' ופי' הנני ממשיך לכם הלחם ממקו' הנקרא השמי'. ולזה היה יורד עם הטל למעלה ולמטה כמונח בקופסא. והטל שלמטה לא היה כטל שלמעלה אלא כסדר הוייתן למעלה היו באים תחלה הטל. למעלה ממנו המן. למעלה ממנה הטל. נמצא הטל שלמעלה הוא הטל שאמר יצחק ליעקב מטל השמי' ודי למבין.

נתן לנו את השבת. לנו דוקא ולא לא"ה כמו שאמרו בן נח ששומר את השבת חייב מיתה שנא' יומם ולילה לא ישבותו ואזהרה לבן נח זו היא מיתתן. וכן הוא אומר ביני ובין בני ישראל וכו' משל למלך שהוא יושב ומטרוניתא יושבת נגדו העובר ביניה' חייב מיתה. מכאן נוכל להבין כמה חביבה המתנה הזאת שנתן לנו. כי השבת הוא יום השביעי מהימי' הראשוני' שעשה ה' הוא בסוד ה' השוכן בתוכינו. ובהיות בתוכנו יצדק המשל שמשלו למלך והמלכה יושבין.

קרבנו לפני הר סיני. סיני בגימט' סל"ם. לומ' שאחר שנתן לנו את השבת כאמור קרבנו עוד קירוב יותר קרוב. בתתו לנו דרך לעלות במעלות הסלם להשיג השגות עליונות. עד שלא יאמר שאנו קרובי' אליו ית' בלבד. אלא דבקי' בו. כאשר ידבק האזור במתני איש שאין שאין רוח מובר ביניה' והיינו דכתיב ואתם הדבקי' בה' אלקיכ'. וזה היה להיותם מרכבה אל שכינת עזו יתב' כמו שהיו האבות.

נתן לנו את התורה היא תושבע"פ ולא בלבד פשטותיה אלא גם החלק שהיו חפצי' המלאכי שרת הוא סודותיה שע"ז היו מקטרגי' ואומ' מה אנוש כי תזכרנו שיהיה ראוי לקבל דבר חשוב כזה תנה הודך על השמים כי באמת הוא הודה הוא הדרה של תורה שבכתב.

הכניסנו לא"י לא לרשת אותה וליהנות ממנה תמיד כל זאת לא הבטיחה לנו אלא כשנהיה בחברת אבותינו כמ"ש הכתוב כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל. אלא הכניסנו שם בלבד להחזיק בה למען לא תקרא עוד ארץ כנען אלא ארץ ישראל שעם היותה עכשיו ביד זרים שלנו היא כי קרקע אינה נגזלת.

בנה לנו בית המקדש. הוא המקדש שאמר משה מקדש ה' כוננו ידיך. שהוא ית' עתיד להורידו מן השמי' בנוי ומשוכלל. ובית הבחירה בתוכו לכפרה על כל עונותינו שיהיה במהרה בימינו.