מדרש בחדוש על הגדה של פסח, מגיד, דיינו א

מה שאמר המגיד מעלות טובות למקום עלינו. והיה נר' שיותר יתכן לו' מעלות טובות עלינו למקום. אל יקשה. כי הוא מעין מה ששנינו אלו מצו' האב על הבן שפירושו אלו הן המצות המוטלות על הבן לעשות אל האב. אף כאן כמה מעלות טובות מוטלות עלינו לשבח למקום בשביל'. והנה התחיל בהוציאנו ממצרי' לפי שהוא הדבר אשר היינו מבקשי'. אך עוד אפשר לומר שבא לתרץ קושיא אח' ששאל ר' אלעזר לרשב"י אביו. והיא אם אדם יש לו עבד והבטיחו להוציאו לחירות ולתת לו ממון הרבה וקיים את דברו היתכן שהאדון הזה יתפאר ממה שעשה והלא אם הדיוט עשה טובה לחברו ומזכירה לו הוא גנאי אצלו. וכמאמר שלמה בפי אויל חוטר גאוה ושפתי חכמי' ישמרם. שפירשו בו כי האויל אם אין לו אלא חוטר א' או ענף א' מדבר טוב הוא מתגאה בו אבל החכמי' אף אם יהיו להם כמה וכמה ענפים. הם משמרי' אות' ואינ' מוציאי' אות' מפיה' ק"ו להקב"ה וא"כ למה מזכיר כ"כ פעמי' בתור' י"מ. והשיב לו שאדרבא בזה ניכרת ענותנותו ית' והוא שנזכרת בתורה נ' פעמי' להודיע שמסטרא דבינה נפקו. והרמז וחמושי' עלו בני ישראל סוד חמשי' שערי בינה והוא ית' בא בכח ההוא והוציאם ממצרי' כי שם היא הגאולה ומשם אנו עתידי' ליגאל שנ' מ"י ירפא לך. אמנם לפי הפשט אפשר לומר כי הוא יתברך עשה עמנו כאשר יעשה אדם עם חברו שהטיב לו כמה הטבות גדולות זו למעלה מזו. ולמען לא יהיה כפוי טובה וימנע ממנו. מלהטיב לו עוד. הוא מזכיר לו תמיד ההטבה קטנה מכלן שעשה לו. ובזה אין מי שיוכל לומ' שכדי להתפאר הוא מזכירה דא"כ היה מזכיר את כלן או לפחות הגדולה ולא הקטנה. וגם אין ראוי לגנותו אלא לשבחו. כי בזה ממעיט חוב חברו אצלו. כך הקב"ה עושה עמנו. להיות מה שהוציאנו ממצרי' הקטנה מהטובות שעשה עמנו. הוא מזכירה תמיד למען לא נהיה כפויי טובה לרוב החסדי' שעשה לנו. וימצא מקו' להוסיף ידו שנית לעשות כהנה וכהנה. ולהוכיח שהיא הקטנה בה התחיל המגיד ואמר אילו הוציאנו ממצרי' וכו' כלו' הגם שהוא החסד קטן שגמלנו דיינו. כי אותה היינו מבקשי' ולא היינו חוששי' שינקום נקמתנו אלא שיגאלנו בלבד. אבל הוא יתב' עשה יותר מזה ועשה בהם שפטי'. להראות לכל העמי' שאנו בניו שנ' בני בכורי ישראל. וכל המצר לבן מצר לאב. ובשביל מה שעשו לבנו עשה בהם שפטי'.