מדרש בחדוש על הגדה של פסח, הקדמה

מדרש הגדה של פסח לארנ"ן

יחדו אלים ה פודה דלים ו ספרו נוראות ה מצמיח ישועות ואל תדחו אנוש רמה נגש נקרב לספר מגדולותיו ית' ונפלאותיו אשר עשה במצרי' לקיים מאמרו אשר צוהו למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך וממנו ית' אשאלה עזר להגיע אל תכלית כונתי ויחנני חכמה בינה דעה והשכל גל עיני ואביטה נפלאות אלה מתורתך.

והנה תחלה נחקור לדעת למה זה גזר הוא ית' שישתעבדו ישראל כל עיקר כי אין ספק שכל הפעולות המתהוות ממנו ית' הם בתכלית השלמות שנ' הצור תמים פעלו ואפי' אותם שהם משוני' מתחלת הוייתם כגון הנולדי' עורים או פסחים וכיוצא כל דרכיו משפט וכפי טבע אותו החומר ואותו עת ואותו מזג הנולד הוא היותר שלם שאפשר לצאת מאותו הפרט. וגם הוא אל אמונה ואין לומר שמבלי יודעו האמת הוא דן דין בלתי ישר. והוא גם כן חפץ ביושר ולא בעול וא"כ למה גזר השעבוד לבני אברהם אוהבו לאותם שהם נקראי' זרעו כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק הוא יעקב וכל זרעו הנקרא זרע אברהם אוהבי. אם היה להיותו הוא ית' מביט מראשית אחרית שעתידי' לחטוא וראויים להשתעבד א"כ מאחר שהוציא הדבור מפיו מוכרחי' היו לחטוא כמו שכתב החכם אלשיך בחבורו שכל זמן שהדברי' עדיין לא יצאו מפיו ית' אפשר שישתנו מדבר לדבר ויהיו כלם מסכימי' אל ידיעתו ית' אבל אחר שהוציא דבר מפיו לא ישתנה כענין שכתוב כי כאשר ירד הגשם והשלג וכו' כן יהי' דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי. ואם על לא חמס בכפם כי באמת לא מצאנו להם עון ראויים אל העונש ההוא למה ישתעבדו.

ואחרי שנדע שראויים היו לשעבוד נבקש טעם למה שלחם במצרי' מקום יותר מטונף בזימה וכשוף מכל העולם. עוד למה העניש המשעבדי' בכל המכות אשר הכם. וכן למה הכם בכבודו ובעצמו ולא ע"י מלאך ושרף. ואגב ארחין נפרט מספר החמשי' מכות שלקו המצריים במצרי' וכמעט המאתים וחמשי' שלקו על הים. והנה על כל הדברי' האלה כבר העירוני רעיוני בספר גרן ארנ"ן ושם כתבתי מה שמן השמי' האירו בהם עיני ועכ"ז לקיים והגדת לבנך ביום ההוא אעלה בזכרוני זה חד מתרי תלת טעמי דאמרנא התם.

ועל הראשונה אומר כי הנה אאע"ה גדול היה בעיניו ית' יותר מכל באי העולם מיום שנברא עדיין ולרוב חבתו אצלו ייחד הוא ית' שמו עליו והוא הראשון שנ' בו שהוא אלקיו וקראו אוהבו כמו שנ' זרע אברהם אוהבי ולפי זה יש לתמוה איך בשעת חדוה שהוא יתברך בישרו וא"ל לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך ושמתי את זרעך ככוכבי השמי' צעורי קא מצער ליה בגזור עליה' שעבוד ועינוי ארבע מאות שנה בלי ידיעת סבה אליו:

אמנם ראוי להאמין כי כל הצרות והחולאי' והיסורין הבאי' על הכלל או על הפרט הם לצרף ולתקן המעוות שנא' כל אמרת אלוה צרופה פי' כל דבור היוצא מפי מדת הדין הוא לצרף ומכאן אמרו אין יסורין בלא עון שעל זה לא נחלקו בגמ' במס' שבת פ' במה בהמה על מה נחלקו אם יש מיתה בלא חטא וגמרו שם שיש מיתה בלא חטא אבל היסורי' הניחם במקומ' שאינ' בלא עון וא"כ ראוי לדעת על מה נתיסרו בני אברהם במצרי'.

ואולם קבלנו כי ב' נשי' היו לו לאה"ר זו אחר זו הראשונה נבראת עמו בקומתו ובצביונו ועליה אמר הכתוב זכר ונקבה בראם ביום הבראם ולהיותה גדולה כמוהו לא היתה מקבלת מרותו ומשתררת עליו וברחה ממנו והיה שמה גם כן חוה היא החוה ראשונה שמצינו בדברי רז"ל ובראות ה' ית' כי לא טוב היות האדם לבדו לקח אחת מצלעותיו ויבן אותה לאשה למען תכיר כי אבר מאיברי האדם היא ולא תשתרר עליו וכן כתב הראב"ד בספר בעלי הנפש ומשניתנה לאדם האשה הזאת נתקנאתה בה הראשונה כמו שאמרו חכמי' אין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה כי סבורה היתה שאדם ילך אחריה ותוכל היא לעשות מה שלבה חפץ ולזנות תחת בעלה כי היא האשה המנאפת שאמר שלמה בחכמתו ועכשו שראתה שלא עלה בידה נתחרטה מאשר עשתה והתחילה לבכות ולייליל ועל כן הוסב שמה לילית היא לילת חייבתא אמהון דשדי וחשקה תמיד להזדווג עם בני אדם ובכל לילה הולכת ושוטטת בעולם וכשמוצאה מי שרעיוניו לא מטוהרי' או מי שהוא עצב ונאנח היא מתחממת עמו ומביאתו לידי קרי והיא קולטת אותו הזרע ויולדת ממנו כדומה לה ועל כן הזהירו רז"ל לאדם שלא יהרהר ביום בדברי עבירה שמא יבא לידי טומאה בלילה וכן הזהירו שלא יתעצב כי אין הקדושה שורה במקום עצבות וכשאין קדושה נמצאת שם טומאה שורה. והנה להיות אדה"ר מצטער ונעצב מאשר חטא על הנפש ופירש מאשתו ק"ל שנה כדין התענית שאסור בתשמיש המטה בכל אותם השנים הטמאה הזאת נתחממה עמו ונעשקו בידה כמה וכמה נצוצי טהרה שיצאו ממנו וזהו שאמרו שעמד בגיחון ק"ל שנה שאין הכונה שעמד שם יומם ולילה שלהיות המים קרים בטבע היו מונעי' החמו' אלא רוצה לומר שהיה הולך וטובל שם בכל יום מטומאת קרי שהיה רואה לאנסו.

ולהיות הנצוצות האלו באים ממי שהיה יציר כפיו ית' לא נתבטלו ולא נטמעו בטומאה לגמרי ולהחזירם בכלל אנשי' צדיקי' צריכי' היו תקון וצרוף גדול ולא כל אדם ראוי לכך כי הגרועי' לא יועילו והלואי לא יזיקו וכל דאלים גבר מעין מה שאמרו עם הארץ אסור לאכול בשר ליודע סודו וטעמו וכן אירע להם כי הוא ית' הביאם בכל דור ודור לצרפם וקלקלו וזהו כי ידוע הוא שאדם היה כולל בעצמו כל הבאי' אחריו וכלם היה להם חלק בחטא שעשה מאכילת הפרי שהיה כלול מע"ז ג"ע וש"ד כמו שאז"ל ולכן הן כל אלה פעל אל פעמי' שלש להביאם לתקן את המעוות. ראשונה בא דור אנוש ונתחברו עמהם הנצוצות האלו ובמקום שהי' ראוי לתקן קלקול ע"ז השחיתו ואז הוחל לקרא בשם ה' כתרגומו ויצא אוקיינוס והציפם חזרו בדור המבול ובמקום תקון חלק ג"ע קלקלו והשחיתו דרכם ונמחו ברותחין. חזרו בדור הפלגה ובמקום תקון חלק הש"ד קלקלו בבנין המגדל והוצרך כביכול לבלבל שפתם, והיו הורגי' זה את זה והפיצם על פני כל הארץ. באו באנשי סדום וקלקלו בשלשתם שנ' ואנשי סדום רעי' זה עם זה בש"ד וחטאי' בג"ע לה' מאד זו ע"ז הוכו בסנורי' מעין עונש אדה"ר שנשאר בחשך ואח"כ גורשו מן העולם כמו שגורש אדם מג"ע.

ובראותו הוא ית' שמרוב טובה היו מקלקלי' ולא מתקני' גזרה חכמתו יתברך ליסר גוי מהגוים תמים שלא יבעטו בייסורי' וצדקתם תעמוד להם שבהסתבכ' או בהתערב' בהם לא יהפכו אותם לטבעם אלא הם יזככום ויטהרום ויסירו מהם כל סיג וטנוף ויבחר בזרע אברהם עבדו כי ידעו את אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' הגם כי יסור ייסרם ובזה יעשו צדקה עם הנצוצות ההם ומשפט שירחמו עליה',

הוא הדבר שהודיע הוא ית' לאברה' באמור לו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וכו' דראוי לדקדק מאחר שהיו גרי' מי לא ידע שיהיו בארץ לא להם אך רוצה לומר ידוע תדע שתי ידיעות אחת שעקר ביאת האדם בעולם הוא לתקן את המעוות ותדע כי זרעך ראוי יהיה לכך ולפי שכשם שאם יתערב עופרת בכסף כשירצו לצרפו ולזככו ישימו אותו בכור על האש ויפיחו בפחם עד שיסירו ממנו כל סיג כך אי אפשר לזכך נפשות המטונפות בלי יסורין והיסורי' צרי' לקבלם בעה"ז או למרקם בגיהנ'

וע"כ אני אומר לך כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם כלו' לא בשבילם שהם לא חטאו חטא שיהיו ראוי' לעונש של שעבוד עינוי אלא להיותו זרע ראוי וחשוב לצרף הנצוצות ההם. נמצא עם זה שבשעת חדוה לא צערו כנר' מפשט הכתוב אלא בשורה טובה בשרו להודיעו שזרעו יהיה מלא הגוי' ויזככום ולזה היה אברה' מבקש לגייר גירי' למהר תיקונם וישראל במצרי' גדרו עצמם מן העריות לטהר קלקול דור המבול וקצתם שלא נטהרו הושלכו ליאור. ולא שינו את לשונם לטהר קלקול דור הפלגה שבלל ה' שפתם וישבו בארץ גושן להגיש עצמם לעבידת השי"ת וקצתם שלא נטהרו נמחו בבנין. עוד לא היה בהם דלטורין לטהר קלקול סדום שהיו מספרי' לשון הרע על האכסנאי' ועושי צדקה וממיתי' אותם וקצתם שלא נטהרו מתו בשלשת ימי אפלה.

נמצא שישראל הם מכווני' אל הדורות שקדמו להם וכשם שבדורות הראשוני' בכל דור היה צדיק א' תומך העול' שלא יפול. כך במצרי' בא משה שקול ככלם וכל שאירע להם אירע לו לדורות שכל אמרת אלוה כי גר יהיה זרעך היתה צרופה לצרף הדורות כאמור. כי תחלה נולד שת כשהיתה חוה בת ק"ל שנה וממנו הושתת העולם ובמצרי' נולד משה בשנת ק"ל ליוכבד. בדור המבול נח שבלל העולם ונולד מהול וניצול בתיבה. במצרי' משה נולד מהול וניצול בתיבה. בדור הפלגה עמד אברה' וקלל בוני מגדל ויצא מתוכם. במצרי' בא משה והרג את המצרי ויצא ממצרי'. באנשי סדום אעפ"י שהיו רעי' וחטאי' לה' מאד עמד אברה' והתפלל עליה'. במצרי' בא משה והעתיר על פרעה ועבדיו אעפ"י שהיו כופרי' ביכלתו ית'. זה מספיק אל אשר שאלנו למה נשתעבדו יש' על לא חמס בכפם. וכלל הדברי' שהיה כדי לצרף הנצוצות ולתקן קלקול העברות הכוללות בחטא הקדום:

וטעם הגלותם במצרי' ולא במקום אחר היה לפי שהיא קרובה אל הקדושה יותר ממקום אחר. כי הנה הגלות אינו אלא יציאת האדם ממקומו המיוחד לו. ומקום מיוחד ליש' הוא מקום הקדש. ובצאתם משם נכנסי' במקום טומאה. וכשם שירושלם של מטה מכוונת כנגד ירושלי' של מעלה שנא' ירושלי' הבנויה כעיר שחברה לה יחדו. כך מצרי' היא מצרנית לא"י למטה ולמעלה וזה שמה אשר יקראו לה מצרי' להיותה מצרנית אל הקדוש' ע' בס' שערי צדק דף ח' ע"ד והכתוב מכריז וחברון שבע שני' נבנתה לפני צען מצרי'. וכן בזהר פרשת לך לך דף פ"א ב' בתתם טעם למה ירד אברה' למצרי' יותר מבמקו' אחר אמרו בגין דשקיל לגן ה' דתמן שקיל ונחית חד נהרא דאיהו לימינא. ואברה' כיון דידע ועאל בהימנותא שלימתא בעא למידע כל אינון דרגין דאתאחדן לתתא ומצרי' הוה נטיל מימינא ובגין כך נחת למצרי' עכ"ל: הנה כי היא מכוונת אל הקדושה. ועל כן הגלם הוא ית' שם למען לא יתרחקו ממקומם שעור רב. ולנו טעם נכון למה לקחה מצרי' תשעה קבין כשפין מעשרה שירדו לעולם ואין כאן מקומו. וטעם אל מספר הארבע מאות שנה של הגלות ומה גרם צאתם משם קודם הזמן ההוא. הלא הם כתובי' על ספר גרן ארנן פרשת לך לך יבוקשו משם:

עוד טעם אחר אל הגלותנו במצרי' יותר מבשאר הארצות נמשך מהקודם. והוא שבצאת ישראל ממצרי' הואיל הוא יתברך לפרסם אלקותו בעולם ולהראות חבת ישראל אצלו. ולפרסם אלקותו וגדולתו צריך ליסר אחד מקרוביו למען הרחוקי' ישמעו וייראו כעין מה שכתוב בקרובי אקדש. ובהיות מצרי' קרובי' אל הקדושה יותר משאר האומות כנזכר. כי על שרם נאמר וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו. אליה' נוגע הדבר כדי שעל ידם יתפרסם בכל העולם. שאילו הכה שר אחר למטה ממדרגתו היו אומרי' שאין יכולתו ית' על השר שלמעלה ממנו. עכשו לא יהיה להם פה להשיב:

עוד להיות שעל ידו ית' היה עתיד להעשות הדין הזה כמ"ש וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי כלו' אני בעצמי אינו דין שתהא אומה רחוקה מקבלת הכבוד ההוא. שעם היות שנצטערו בלקותם ובמותם. עכ"ז תועלת רב נמשך להם כמו שאנו עתידי' לבאר בעה"י:

ואחרי שידענו טעם הגלות וטעם מקומו נבוא אל ביאור ההגדה ובכללו יתבארו יתר ההערו'.