מדרש אגדה, במדבר כד:ב

וישא בלעם את עיניו. כשראה שלא היה יכול לקללם, ביקש להזיקם בעין רעה, התחיל מסתכל בהם [וירא את ישראל שוכן לשבטיו. שהיה כל שבט ושבט שוכן לשבטיו לבד, שלא היו הכל שוכנים מעורבבים:

ותהי עליו רוח אלהים. אעפ"י שלא רצה ללכת כדי שלא יבוא אליו הדברו הקב"ה השרה עליו שכינתו, ואעפ"י שאין השכינה שורה על הטמאים, אבל בשביל אהבתן של ישראל, ותהי עליו רוח אלהים, זה רוח הקדש שנפל בפיו ואמר ברוח הקדש כל ה שדבר: