מדרש אגדה, בראשית לט

ויוסף הורד מצרימה. נסמכה ירידה לירידה:

ד"א הורד מצרימה. אל תקרי הורד אלא הוריד שכינה למצרים:

ד"א שהוריד יעקב אביו למצרים:

ויקנהו פוטיפר. פוטיפר הוא פוטיפרע (בראשית מא נ) ולמה [נקרא] פוטיפר, שפיטם עגלים לע"ז:

סריס פרעה. שנסתרס בגופו:

איש מצרי. גבר ערום, [מה] היה ערמתו, בכל מקום מצרי מוכר כושי, וכאן כושי מוכר מצרי:

וירא אדוניו כי ה' אתו. ומה ראה, שאם היה אומר לו רותחין מזוג היה מוזג, צונן היה מוזג, מאמבטי אחד:

כי אם הלחם אשר הוא אוכל. זו אשתו ותפס הכתוב לשון נקיה:

ויהי אחר הדברים וגו'. הרהורי דברים היו שם, אמר יוסף אבא נתנסה, זקני נתנסה, אני איני מתנסה, אמר לו הקב"ה אני אנסה אותך יותר מהם, מיד:

ותאמר שכבה עמי. ארורים הם הרשעים, להלן הוא אומר ופרשת כנפיך על אמתך (רות ג ט), לשון צנועה, אבל בזו נאמר בה שכיבה כבהמה:

וימאן. בדבר עבירה ממאנים, ואין ממאנים לדבר מצוה, אמר לה מתירא אני מאדם הראשון, ומה אם על מצוה קלה שעבר נטרד מתוך גן עדן, זו שהיא עבירה חמורה שהיא גילוי עריות על אחת כמה וכמה:

ד"א מתיירא אני מאבא שבארץ כנען:

ד"א מתיירא אני מה':

ויהי כדברה אל יוסף. יוסף ומרדכי שווין בגדולה:

ולא שמע אליה. אפילו שכיבה בלא תשמיש:

ד"א ולא שמע אליה לשכב עמה. בעולם הזה:

להיות עמה. לעולם הבא:

ויהי כהיום הזה. יום מבול נילוס היה, והלכו הכל לראותו, והוא לא הלך:

ויבא הביתה. לחשוב חשבונות של רבו:

ד"א מלמד שבא לשכב עמה, וזימן לו הקב"ה דמות דיוקנו של אביו, ויצא הזרע מבין צפרניו:

ויצא החוצה. קפץ בזכותו של אברהם אבינו, שנאמר בו ויוצא אותו החוצה (בראשית טו ה):

[ותקרא לאנשי ביתה. מסרה אותו בפי כל:]

ותנח בגדו אצלה. מחבקתו ומנשקתו:

ויהי כשמוע אדוניו וגו'. אמרה לו בשעת תשמיש, כדברים האלה עשה לי עבדך וגו':

ויקח אדוני יוסף. אמר יודע אני שצדיק גמור [אתה] אעפ"כ אתנך בבית הסהר: