מדרש אגדה, בראשית ג:טז

אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך וגו'. אלו טיפי דמים שהאשה מצטערת עליהם, דם בתולים ודם נדה, ולמה לקתה בדם, וכן נחש, לפי שגרם לחוה ולתולדותיה לחזור לעפר, לכך הוא ותולדותיו אכילתם עפר, שנאמר ונחש עפר לחמו (ישעיה סה כה):

עצבונך. זה צער גידול בנים:

והרונך. זה צער העיבור:

והוא ימשול בך. שהוא כובשה שלא תדבר עם בני אדם: