מדרש אגדה, בראשית טו:יא

וירד העיט על הפגרים. אלו עופות שדורסין:

וישב אותם אברם. הפריחן מעליהן:

ד"א קחה לי עגלה משולשת. זו בבל שהעמידה ג' מלכים על ישראל, נבוכדנצר ואויל מרודך ובלשאצר, וכשם שעגלה אוהבת לדוש, כך מלכות בבל אוהבת לדוש את ישראל, שנאמר מדושתי ובן גרני (ישעי' כא י):

ועז משולשת. זה יון, שכתב בה (וצפיר) [והגה צפיר] העזים בא מן (הצפון) [המערב] וגו' (דניאל ח ח), והעמידה שלשה מלכים אלכסנדרוס מוקדון וגסקלנס ואנטונינוס:

ואיל משולש. זו מדי, שנאמר והאיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס (שם שם כ), והעמידה שלשה מלכים על ישראל כורש ואחשורוש ודריוש בן אחשורוש:

ותור. זו אדום, שכן כתיב ורב תבואות בכח שור (משלי יד ד):

וגוזל. אלו ישראל, שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף (תהלים סח יד), ולמה נקרא גוזל, שאלו ד' מלכיות גוזלין את ישראל:

ויבתר אותם בתוך. כדי להכחישם:

ויתן איש בתרו. שאין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימה:

ואת הצפור לא בתר. זו הגוזל, כדי שיהיה כח לישראל לקבל גזירותיהם:

וירד העיט על הפגרים. זה דוד בן ישי שנקרא עיט, שנאמר העיט צבוע נחלת לי (ירמי' יב ט):

וישב אותם אברם. הפריחן אברהם כדי שלא יהיה להם חלק לעולם הבא:

ויהי השמש לבוא. זה משיח בן דוד שנקרא שמש, שנאמר וכסאו כשמש נגדו (תהלים פט לו):

ותרדמה נפלה על אברם. עד שיבוא המשיח יהיו ישראל כאילו רדומים ביניהם:

והנה אימה. זו מלכות אדום, שנאמר דחילה (ואימה תקיפה) [ואימתני ותקיפא יתירה] (דניאל ז ז):

חשיכה. זו יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהם, שהיו כותבין על קרן השור של ישראל אין לכם חלק באלהי ישראל:

גדולה. זו מלכות מדי, שנאמר במלכות מדי אחר הדברים האלה גדל המלך אשורוש (אסתר ג א):

נופלת עליו. זו בבל, שנאמר נפלה נפלה בבל (ישעי' כא ט), ארבעה דברים הראה הקב"ה לאברהם, תורה וקרבנות ומלכיות וגיהנם. תורה מנין, שנאמר ולפיד אש . קרבנות, קחה לי עגלה משולשת. גיהנם, תנור עשן. מלכיות, אימה חשיכה, אמר לו כל זמן שבניך מתעסקים בתורה ובמצות ניצולים מגיהנם וממלכיות, ועתיד בית המקדש ליחרב וקרבנות ליבטל, אמר לו אברהם מה אתה רוצה ירדו בניך לגהינם או שתעבדו במלכיות [אברהם בירר לו את המלכיות, מ"ט שנאמר אם לא צורם מכרם (דברים לב ל) ואין צורם אלא אברהם], שנאמר הביטו אל צור חוצבתם הביטו אל אברהם אביכם (ישעי' נא א). ומנין שרצה הקב"ה בזה הענין, שנאמר וה' הסגירם (דברים שם):