מדרש אגדה, שמות ט

וישלח פרעה והנה לא מת וגו'. אפילו בהמה שחצייה של מצרי וחצייה של ישראל לא מתה:

שחין. למה. מפני שהיו משעבדין את ישראל ולא היו מניחין איתם שעה אחת כדי לגרד את עצמם מעבודה קשה:

ד"א שחין למה, מפני ששמו את ישראל בלנין מחמי חמין, לפיכך נידונו בשחין:

ויזרוק אתו משה השמימה. נס גדול נעשה בחפניו של משה שהחזיק ד' (פנים), [חפנים] מכאן מצינו שהמועט מחזיק את המרובה:

פורח באדם. יבש מבחוץ ולח מבפנים:

לפני משה מפני השחין. מכאן שלא היו יכלו החרטומים לעשות כמעשה משה:

הנני ממטיר (לכם) כעת מחר. סרט לו סריטה בכותל ואמר כשתבא השמש בכאן מחר יהיה ברד אשר לא היה כמוהו:

הירא את דבר ה'. זה איוב:

ואשר לא שם לבו. זה פרעה:

ויט משה את מטהו וגו' וה' נתן. וה' הוא ובית דינו:

ויהי ברד ואש. ואם המצרי היה יושב נכוה באש, וכשהיה עומד נכוה באש:

כי אפילת הנה. פלאים עשה הקב"ה בהם, וכיון שראה כך, אמר חטאתי לה', וכששמע משה כן מיד ויצא משה מעם פרעה את העיר ויפרוש כפיו אל ה':

ומטר לא נתך ארצה. [תלאן ברפיון] ואימתי ירד בימי יהושע על האמוריים, דכתיב וה' השליך עליהם אבנים גדולים מן השמים (יהושע י' י"א):

וירא פרעה כל חדל וגו. אוי לרשעים כל זמן שהם בצרה מכניעים את עצמם, אבל אם השעה עוברת וחוזרת, חוזרין לקלקולם: