מצודת ציון על מלאכי א

משא. נבואה ולתוספת ביאור אמר דבר ה׳:

לתנות. מלשון תנין והוא מין נחש:

רששנו. מלשון רש ועני וכן מתרושש והון רב (משלי י״ג):

גבול. ענין מחוז:

זעם. ענין כעס:

אדונים. דרך המקרא להזכיר שם אדנות בלשון רבים וכן אדוני יוסף (בראשית ל״ט):

מגישים. מקריבים:

לחם. כן יקרא כל הקרב על המזבח וכן את קרבני לחמי (במדבר כ״ח:ב׳):

מגואל. מתועב ומטונף כמו מוראה ונגאלה (צפניה ג):

גאלנוך. ר״ל גאלנו ותעבנו קרבניך:

שלחן. ר״ל המזבח שמסדרין עליו הקרבן לה׳ כעין שמסדרין על השולחן וכמ״ש וידבר אלי זה השלחן וגו׳ (יחזקאל מ״א:כ״ב):

פסח. חגר וצולע:

לפחתך. ענין שר ושליט כמו פחת יהודה (חגי א):

הישא פניך. זה הלשון יאמר על הכבוד וכן זקן ונשוא פנים (ישעיה ג):

חלו. ענין תפלה כמו ויחל משה (שמות לב):

ויחננו. מלשון חנינה וחמלה:

תאירו. תבעירו כמו נשים באות מאירות אותה (ישעיהו כ״ז:י״א):

חפץ. ענין רצון:

ומנחה. כן יקראו כל הקרבנות שבאים למנחה ולדורון וכן וערבה לה׳ מנחת (לקמן ג):

מבואו. ענין שקיעה כמו כי בא השמש (ראשית כא):

מקטר. מל׳ הקטרה:

מגש. ענין הקרבה:

וניבו. ענין אמירה כמו בורא ניב שפתים (ישעיהו נ״ז:י״ט):

אכלו. מאכלו:

מתלאה. ענין עיפות ויגיעה כמו את כל התלאה (שמות יח):

והפחתם. ענין דאבון ותוגה כמו מפח נפש (איוב יא) או הוא מל׳ הפחה ונשיבת רוח:

וארור. ענין קללה:

נוכל. ענין ערמימות כמו ויתנכלו אותו (בראשית לז):