מצודת ציון על יואל א

והאזינו. הטו אוזן לשמוע:

עליה. בעבורה:

יתר. מל׳ נותר:

הגזם. הארבה הילק החסיל כולם שמות מיני חגבים:

הקיצו. ענין הערה מן השינה:

והילילו. מל׳ יללה:

עסיס. כן נקרא היין והן וכעסיס דמם ישכרון (ישעיהו מ״ט:כ״ו):

עצום. חזק בכח:

ומתלעות. הם השינים הגסות כמו מתלעות עול (איוב כ״ט:י״ז):

לקצפה. מל׳ קצף ור״ל למארה:

חשף חשפה. קלף קליפת׳ והוא מל׳ מחשף הלבן (בראשית ל׳:ל״ז) שהוא ענין גלוי כי בהקלף קליפות העץ נעשה מגולה:

הלבינו. מל׳ לבן:

שריגיה. ענביה כמו ובגפן ג׳ שריגים (שם מ):

אלי. ענין קינה כי שא קינה (יחזק׳ יט) ת״י אליא:

שדד. ענין עושק:

אבלה. ענין השחתה כמו אבל תירוש (ישעי׳ כד):

הוביש. מל׳ יבשות:

תירוש. יין:

אמלל. ענין כריתה כמו כי אמלל אני (תהילים ו׳:ג׳):

יצהר. שמן:

הובישו. מל׳ בושה:

אכרים. כן יקראו עובדי אדמה כמו וקראו אכר אל אבל (עמוס ה׳:ט״ז):

הובישה. מל׳ יבשות:

אמללה. נכרתה:

הוביש. מל׳ יבשות ר״ל נפסק:

קדשו. ענין הזמנה כמו קדשו מלחמה (לקמן ד):

צום. תענית:

עצרה. ואסיפה וכן עצרת בוגדים (ירמי׳ ט):

אהה. ענין לשון צעקת יללה:

עבשו. כמו עפשו בפ״א ולשון עפוש ידוע בדרז״ל ובא הבי״ת במקום הפ״א וכן בזר עמים (תהלים סח):

פרודות. ת״י גרבי דחמרא:

מגרפתיהם. ת״י מגופתהון ושם מגופה ידוע בדרז״ל שהוא כסוי החביות:

נהרסו. מלשון הריסה ונתיצה:

ממגורות. כן יקראו אוצרות התבואה וכן העוד הזרע במגורה (חגי ב׳:י״ט):

הוביש. מלשון יבשות:

מה. המלה ההוא הונחה על ההפלגה וכן מה רב טובך (תהלים ל״א):

נבכו. ענין בלבול וכן נבוכים הם בארץ (שמות י״ד:ג׳):

אכלה. שרפה:

נאות. ענין מדור כמו נאות השלום (ירמיה כ״ה):

מדבר. מקום המרעה רחוק מהישוב יקרא גם הוא מדבר וכן מעט הצאן ההנה במדבר (ש״א י״ז):

ולהבה. שלהבת:

להטה. ענין שרפה כמו אש לוהט (תהלים ק״ד):

בהמות שדי. ועל החיות יאמר וכן ושן בהמות (דברים ל״ב) ות״א חיות ברא תערוג. הוא ענין צעקה כמו כאיל תערוג על אפיקי מים (תהלים מ״ב):

אפיקי מים. כן יקראו המקומות שהמים נגרים שם בחוזק ושוטפים: