מצודת ציון על ירמיהו לח

לשלל. ענין בזה:

מרפא. מלשון רפיון וחלשות:

לדבר. בדבר הלמ״ד במקום בי ת וכן ישבת לכסא (תהילים ט׳:ה׳) ומשפטו בכסא:

יוכל. מלשון יכולת:

וישלחו. ענין הושטה וכן תשלח קציריה עד ים (שם):

הרעו. מלשון רע:

תחתיו. במקומו:

בידך. עמך ברשותך לעשות מצותך וכן אנשי המלחמה אשר בידינו (במדבר ל״א:מ״ט):

בלוי. מלשון בליה ורקבון:

סחבות. ענין גרירה והמשכה בארץ כמו סחוב והשלך (לעיל כב):

מלחים. ענין השחתה כמו כי שמים כעשן נמלחו (ישעיהו נ״א:ו׳):

וישלחם. ענין הושטה:

אצילות ידיך. הם בתי השחי כמו על כל אצילי ידי (יחזקאל י״ג:י״ח):

מבוא. פתח שבאים דרך בו:

תכחד. ענין מניעה והעלמה:

דואג. ענין פחד ומורא:

את היהודים. מן היהודים וכן כצאתי את העיר (שמות ט) ומשפטו מן העיר:

נפלו. ענין חניה והתחברות:

והתעללו. ענין לעג ובזיון כמו כי התעללת בי (במדבר כב):

הסיתוך. מל׳ הסתה ופתוי:

ויכלו. מלשון יכולת:

הטבעו. מל׳ טביעה בבוץ. ענינו טיט הלח וכן היגאה גומא בלי בצה (איוב ח׳:י״א):

נסוגו אחור. ענין הפרישה לאחור וכן ונסוג מאחר אלהינו (ישעי׳ נט):

תתפש. ענין האחיזה בחזקה:

מפיל. ענין נטיה וחניה:

ויחרישו. שתקו כמו ואם החרש יחריש (במדבר ל):