מצודת ציון על ישעיהו נז

נאספים. ענין מיתה כמו יאסף אהרן (במדבר כ):

נכוהו. ענין יושר כמו בארץ נכוחות יעול (לעיל כו):

הנה. לפה:

עוננה. ענין כשוף כמו מעונן ומנחש (דברים יח):

הנחמים. מלשון חמימה:

באלים. שם אילן סרק כמו כי יבושו מאלים וכו׳ (לעיל א):

רענן. ענין לחות ורטיבות כמו בשמן רענן (תהילים צ״ב:י״א-י״ב) בנחלים. ענין עומק וגיא וכן ויחפרו עבדי יצחק בנחל (בראשית כ״ו:י״ט):

סעיפי. כן נקרא שן הסלע כמו אל סעיף סלע (שופטים ט״ו:י״א) והוא מושאל מענף היוצא מן האילן אשר יקרא סעיף כמ״ש וכלה סעיפיה (לעיל כז):

בחלקי נחל. באבני נחל ויקראו כן ע״ש שהמה חלקים כמ״ש חמשה חלקי אבנים מן הנחל (ש״א יז) ולקצר לא אמר אבני וסמך על המבין:

גורלך. ענינו כמו חלק וכן וגורל לבוזזינו (לעיל יז) ע״ש שע״פ רוב יחולק בגורל:

אנחם. ענין הפוך מחשבה:

והמזוזה. הם העומדים אצל חלל הפתח מזה ומזה:

גלית. מלשון גלוי:

ותעלי. ענין הסתלקות כמו כעלות גדיש בעתו (איוב ה׳:כ״ו):

יד. מקום:

חזית. ענין ראיה כמו ותחז בציון עינינו (מיכה ד׳:י״א):

ותשורי. מלשון תשורה ודורון כמו ותשורה אין להביא (ש״א ט) רקוחיך. בשמים מעשה רוקח וכן רקחי במרקחת (דה״א ט):

ציריך. מלאכיך כמו וציר בגוים שולח (עובדיה א):

שאול. בור הקבר:

נואש. מל׳ יאוש ועזיבת הדבר כמו ואמרו נואש (ירמיה יח):

חית. ענין כח ובריאות וכן עד חיותם (יהושע ה):

חלית. מל׳ חולי ומכאוב:

דאגת. מל׳ דאגה ופחד:

תכזבי. ענין עזיבת הדבר כמו תהיה לי כמו אכזב (ירמיהו ט״ו:י״ח):

מחשה. ענין שתיקה כמו החשיתי מעולם (לעיל מב):

יועילוך. מלשון תועלת:

בזעקך. ענין קבוץ ואסיפה על כי באה בזעקת המאסף וכן מה לך כי נזעקת (שופטים י״ח:כ״ג):

הבל. דבר שאין בו ממש:

והחוסה. ענין בטחון:

ויירש. מל׳ ירושה:

סלו. מלשון מסילה ודרך כמו ויסלו עלי ארחות אידם (איוב ל׳:י״ב):

פנו. ענין הסרה:

הרימו. ענין הפרשה וכן תרומה לה׳ (שמות ל):

עד. ענינו נצח וכן בטחו בה׳ עדי עד (לעיל כו):

דכא. כתות ומשובר:

ושפל רוח. כן נקרא העניו:

נדכאים. כתותים:

אריב. מלשון מריבה:

אקצוף. מלשון קצף וכעס:

יעטוף. מלשון עטיפה ולבישה:

בצעו. ענין גזל וחמס כמו שונאי בצע (שמות יח):

שובב. ענין מרד וסרוב כמו מדוע שובבה העם הזה (ירמיהו ח׳:ה׳):

ואנחהו. ענין הנהגה כמו ולא נחם אלהים (שמות י״ג:י״ז):

נחומים. מלשון נחמה ולאבליו. מלשון אבילות וצער:

בורא. כל דבר חדש יקרא בריאה:

ניב. ענין דיבור כמו ינוב חכמה (משלי י׳:ל״א) והוא מלשון תנובות שדי (דברים ל״ב:י״ג) כי הדבור הוא פרי הלשון:

נגרש. מלשון גרושין ותנודה:

השקט. ענין מנוחה ומרגוע:

יוכל. מלשון יכולת:

רפש. הוא עפר לח כעין הטיט ואין לו דמיון במקרא ובדרז״ל לא יהיה אלא כרפשו (ב״ק ל׳):