מצודת ציון על שמואל א יז

באפס דמים. שם מקום:

הבנים. מלשון בין:

וזרת. רוצה לומר השעור מן האגודל עד האצבע הקטנה הקרויה זרת, וכן (שמות כח טז): זרת ארכו:

וכובע. כובע בכ״ף, וקובע בקו״ף, הוא אחד, והוא כלי מגן על הראש, כמו (יחזקאל כג כד): צנה ומגן וקובע:

ושריון קשקשים. מין מלבוש להגן ממכת חרב:

כמנור אורגים. הוא עץ עב ועגול, שהאורג כורך עליו חוטי השתי, ובמשנה קרויה כובד (שבת קיג א). ותרגומו: כאכסן דגרדאין, וכמו כן תרגם על (שופטים טז יד): היתד הארג, אכסן דגרדאין:

ולהבת. כן יקרא ברזל החנית, על שם שמבהיק הלהב כשהוא מלוטש, וכן (איוב לט כב): להב חנית:

הצנה. הוא כעין מגן, וכן (מלכים א י טז): מאתים צנה:

מערכות. מלשון עריכה וסדור:

ברו. בררו ובחרו:

יוכל. מלשון יכולת והתחזקות:

ויחתו. ענין פחד ושבר:

ומשנהו. השני לו:

איפת. שם מידה, איפה:

הקליא. קמח הקליות, כמו (ויקרא כג יד): ולחם וקלי, והוא קמח משבלים צלוים:

והרץ. לך במרוצה ומהר:

חריצי החלב. תרגם יונתן: גובנין דחלבא, ואולי יקראו כן, על שדרך הגבינה לחתכו במדה בעת עשותו, והוא מלשון (איוב יד ה): אם חרוצים ימיו:

תפקוד. ענין השגחה, כמו (לעיל יד וז): פקדו נא וראו:

ערובתם. ענין משכון, כמו (בראשית לח יח): מה הערבון:

ויטוש. ועזב:

הראיתם. בה״א השאלה:

חפשי. בני חורין:

הלז. הזה:

נטשת. עזבת:

במדבר. מקום המרעה היה סמוך אל המדבר:

ואת הדוב. ועם הדוב:

והחזקתי. ואחזתי:

מדיו. מלבושיו, כמו (לעיל ד יב): ומדיו קרועים:

ויאל. ורצה, כמו (שמות ב כא): ויואל משה:

כי לא נסה. אלא לא נסה, והוא מלשון נסיון ובחינה:

חלוקי אבנים. אבנים חלקים, הניח לקלעותם ולזרקם:

ובילקוט. הוא כעין שק עשוי מעור, ישים בו הרועה חפציו ומה שלוקט בדרך מהלכו, ולזה יקרא ילקוט:

וקלעו. הוא הדבר אשר יזרוק בו האבן:

עם יפה מראה. כמו ויפה מראה:

יסגרך. ענין מסירה, כמו (עמוס א ו): להסגיר לאדום:

פגר. כן יקרא גוף המת:

יהושיע. מלשון תשועה:

ויקלע. זרק האבן בכלי הקלע:

ותטבע. מלשון טביעה:

וישלפה. הוציאה, כמו (שופטים ח כ): ולא שלף הנער חרבו:

מתערה. הוא תיק החרב, כמו (יחזקאל כא לה): השב אל תערה:

ויריעו. מלשון תרועה:

עד בואך גיא. עד אשר תבוא לגיא, וכאלו מדבר עם מי שמכיר המקום:

מדלוק. מרדוף, כמו (בראשית לא לו): כי דלקת אחרי:

וישסו. רמסו, או בזזו:

העלם. הנער, כמו (לקמן כ כב): ואם כה אומר לעלם: