מצודת ציון על שמואל א יג

ויתר העם. מותר העם:

נציב. ממונה העומד על ישראל לגבות המס:

ויצעקו. ענין אסיפה הבאה בצעקת המאסף:

צר. מלשון צרה:

נגש. נדחק ונלחץ, כמו (ישעיהו נג ז): נגש והוא נענה:

ובחוחים. בין הקוצים, כמו (שיר השירים ב ב): כשושנה בין החוחים:

ובצריחים. מגדלים גבוהים, וכן (שופטים ט מו): צריח בית אל:

עודנו. מלשון עוד:

חרדו. מהרו בחרדה, כמו (לקמן טז ד): ויחרדו זקני העיר לקראתו:

ויוחל. ענין המתנה, כמו (בראשית ח י): ויחל עוד:

חליתי. התפללתי, כמו (שמות לב יא): ויחל משה:

ואתאפק. ואתחזק, כמו (בראשית מה א): ולא יכול יוסף להתאפק:

נסכלת. מלשון סכלות וטפשות:

ראשים. חלקים:

הנשקף. ענין הבטה, כמו (שופטים ה כח) בעד החלון נשקפה:

גי. עמק:

הצבועים. בה היו צבועים, ואמרו רבותינו ז״ל (בבא קמא טז א) שהוא אפעה, והוא בעל גוונים מחולפים כמנין ימות החמה, ולזה קרוי צבוע:

וחרש. אומן ברזל:

ללטוש. לחדד, כמו (בראשית ד כב): לוטש כל חורש:

מחרשתו. כלי המחרישה:

אתו. שם כלי עשויה לחפור בו, כמו (ישעיהו ב ד) וכתתו חרבותם לאתים. ובדברי רבותינו ז״ל (בבא מציעא פב ב, ועוד) קרויה מרא:

קרדומו. גרזן, כמו (שופטים ט מח): את הקרדומות:

מחרשתו. כלי אומנות, כמו (ישעיהו מד יג): חרש עצים:

הפצירה. ענין רבוי, כמו (בראשית יט ג): ויפצר בם, שהוא מרבית דברי פתוי:

פים. פיות, ורצונו לומר חריצים וחדודים:

מחרשות. הם כלי אומנות:

ולשלש קלשון. שם כלי ברזל, עשויה לסלק בה הזבל, והיא בעלת שלש שינים, וכאלו אמר קלשון בעלת שלש:

ולהציב הדרבן. רצה לומר לחדד הדרבן, להציבו ביושר בתוך מלמד הבקר, והוא המקל שמלמד בו הבקר לחרישה, והמחט שבראשו קרוי דרבן, וכן (קהלת יב יא): דברי חכמים כדרבונות:

מצב. תרגם יונתן: אסטרטיג, וכמו כן תרגם על נציב פלשתים (לעיל פסוקים ג ד), והוא ענין פקידות ושלטנות:

אל מעבר. אל צד: