מצודת ציון על שמואל ב א

ואדמה. עפר:

אי מזה. איה המקום שתאמר מזה אני בא:

נמלטתי. ענין השמטה והצלה:

נקרא נקריתי. מלשון מקרה:

נשען. נסמך:

ובעלי הפרשים. הם הרגילים הרבה ברכיבה:

הדביקוהו. רצה לומר באו קרוב לו:

השבץ. חולי הרתת, כן תרגם יונתן:

הנזר. העטרה:

ואצעדה. שם העדי שעל הזרוע, וכן (במדבר לא נ): אצעדה וצמיד:

פגע. ענין מכת מות, כמו (שמואל א כב יח): ופגע בכהנים:

ענה. העיד כמו (שמות כ יג): לא תענה:

הצבי. ארץ ישראל קרויה ארץ צבי, כמו שכתוב (יחזקאל כ ו): צבי היא לכל הארצות, והוא ענין פאר וחמוד, כמו (ישעיהו כח ה) לעטרת צבי. והה״א של הצבי, היא ה״א הקריאה, כמו (ירמיהו ב לא): הדור אתם ראו:

במותיך. ענינו מקומות גבוהים והרים, כמו (דברים לב יג): ירכיבהו על במתי ארץ:

תעלזנה. אף הוא ענין שמחה, כמו (תהלים צו ב): יעלוז שדי. וכפל הדבר במלות שונות כדרך המקונן:

הרי בגלבוע. כמו הרים בגלבוע:

נגעל. ענין מאוס ותעוב, כמו (ויקרא כו ל): וגעלה נפשי:

מגן. הוא כעין מלבוש עשוי מעור שלוק, ומשוח בשמן להחליק מעליו מכת חרב וחנית, ולובשים אותו במלחמה להגן:

נשוג. כמו נסוג בסמ״ך, וענינו החזרה לאחור, כמו (ישעיהו נט יג): ונסוג מאחר אלהינו:

והנעימים. ענין אהוב וחביב וערב, כמו (משלי ב י): ודעת לנפשך ינעם:

נפרדו. מלשון פרוד ופרישה:

אל שאול בכינה. מלשון בכי:

שני. תולעת שני, והוא צמר צבוע אדום:

עדנים. כל דבר המפנק, בין מאכלים טובים, בין מלבושי פאר וכדומה, יקראו עדן, וכן (משלי כט יז): ויתן מעדנים לנפשך:

עדי. ענין קשוט, כמו (ירמיהו ד ל): תעדי עדי זהב:

צר. מלשון צרה ודאגה:

אחי. חביב כאח:

נפלאתה. ענינו דבר אשר תקשה השגתו ותמוה, כמו (שמות טו יא): עשה פלא: