מצודת ציון על מלכים ב כה

ויחן. מלשון חניה:

נפצו. נתפזרו:

ויתפשו. אחזו בחזקה:

בנחשתים. בשלשלאות נחושת:

נתצו. שברו וכתתו:

הנופלים. הם היוצאים מעצמן, למסור עצמן ולשכון בינותם, וכן (ירמיהו לז יג): אל הכשדים אתה נופל:

ההמון. העם הרב:

לכורמים. לעבוד הכרמים:

וליוגבים. ענין בורות, כמו (לעיל ג טז): עשה הנחל הזה גבים גבים, ורוצה לומר לעבוד השדות בחפירות ובורות. או הוא כמו ליוקבים, מלשון יקב היין, כי גיכ״ק מתחלף, ורוצה לומר, לדרוך ולהמשיך היין אל היקב:

בית ה׳. בבית ה׳:

המכונות. הם כני ובסיסי הכיורות:

ים. כעין גיגית גדולה, עשויה לרחוץ בה:

הסירות. הקדרות:

היעים. המכבדות והמגרפות, עשויים לגרוף בהם הדשן:

המזמרות. כלי זמר:

הכפות. הבזיכים:

המחתות. כלים לחתות בהן האש:

המזרקות. הספלים:

ושבכה. עשויה היא כרשת:

ורמונים. עשויים מנחושת:

כהן הראש. זה כהן גדול:

משנה. שני לו, זה הסגן:

שומרי הסף. הם השוערים, כי מזוזת השער יקרא סף, כמו (יחזקאל מ ז): וסף השער:

סריס. שר:

פקיד. ממונה:

המצבא. מלשון צבא:

על מלך. אל מלך:

ויפקד. מענין מנוי וגזברות:

החילים. צבאות עם:

נשא. הגביה והרים:

מבית כלא. מבית המאסר, כמו (ישעיהו מב כב): ובבתי כלאים החבאו:

מעל. ממעל:

ושנא. כמו ושנה בה״א, והוא מענין חלוף ותמורה:

כלאו. מאסרו:

וארחתו. הוא ענין פרס קבוע, וכן (ירמיהו מ ה): ארחה ומשאת: