מצודת ציון על עמוס ו

השאנני׳. ענין השקט ומנוחה כמו שאנן מואב (ירמיה מח):

נקובי. כן יאמר על הפרשת השם כמו נקבו בשמות (במד׳ א):

ראשית. ענין מיטב ומבחר כמו ראשי׳ גבורתם (בירמיה מט):

כלנה. שם מקום:

חמת רבה. חמת הגדולה:

המנדים. מל׳ הנדה והנעה:

ותגישון. ענין הקרוב:

שבת. מל׳ ישיבה:

חמס. עושק וגזל:

שן. הוא שן הפיל:

וסרוחים. ענין עודף ויתרון וכן סרוחי טבולים (יחזקאל כג):

ערשותם. מטתם כמו ערש יצועי (תהלים קלב):

כרים. כבשים שמנים וכן שלחו כר (ישעיה טז):

מרבק. הוא הדיר שמפטמים שם העגלים וכן ולאשה עגל מרבק (ש״א כח):

הפורטים. ענין היחיד וההבדל ובדרז ל פרט וכלל שהפרט הוא ההבדל מן הכלל והוא מלשון ופרט כרמך (ויקרא ט):

הנבל. שם כלי נגון:

במזרקי. אגן גדול כמו מזרק אחד כסף (במדבר ז׳:י״ג):

וראשית. ענין מיטב ומבחר:

ימשחו. מל׳ משיחה וסיכה:

נחלו. מל׳ חולי:

בראש. ענין מובחר:

וסר. מל׳ הסרה:

מרזח. כן יקראו המשתאות ובספרי בפרשת וישב ישראל בשטים יש וחזרו לעשות מרזחים והיו קוראים להם ואוכלים, או הוא ענין אבל וכן אל תבוא בית מרזח (ירמיה טו) וארז״ל בית אבל:

סרוחים. ענין עודף ויתרון:

מתאב. ענין תאוה כמו תאבתי לישועתך (תהלים קי״ט):

גאון. כן יקרא בה״מ וכן וצבי עדיו לגאון שמהו (יחזקאל ז׳:כ׳):

והסגרתי. ענין מסירה כמו להסגיר לאדום (לעיל א):

יותרו. מל׳ נותר:

ונשאו. מל׳ משא וסבל:

דודו. הוא אחי האב:

ומסרפו. הוא אחי האם, או ומסרפו הוא כמו ומשרפו בשי״ן כי זסשר״ץ מתחלף ור״ל אוהבו המציל עצמותיו מן השריפה:

בירכתי. בסוף:

אפס. ענין כליון כמו אפס כסף (בראשית מ״ז):

הס. ענין שתיקה כמו ויהס כלב (במדבר י״ג):

רסיסים. ענין רציצה וכתיתה כי ומעוך וכתות (ויקרא כ״ב:כ״ד) ת״א ודמריס ודרסיס ובדרז״ל ואם היה עב או מרוסס (שבת פ׳):

הירוצון. מל׳ ריצה ורדיפה:

לראש. ללענה מיני עשבים מרים כמו פורה ראש ולענה (דברים כ״ט:י״ז):

קרנים. ענין חוזק והוא שאול מקרני בעל חי שמתחזקין בהם:

ולחצו. ענין דחק: