מצודת דוד על זכריה י:ו

ואת בית יוסף. המה בני עשרת השבטים:

והושבותים. אושיבם לארצם וישבו בה בהשקט ושאנן כי ארחם עליהם ויהיו כאלו לא זנחתים מעולם כי לפי רוב הטובה לא יזכר ימי הגולה:

כי אני וגו׳. אשר הכח בידי להרבות טובה:

ואענם. וכן אענה להם בכל עת קראם אלי: