מצודת דוד על תהילים מד

פועל פעלת. הפעולה אשר פעלת:

אתה ידך. בכח ידך גרשת את העובדי גלולים מא״‎י ובמקומם נטעת את ישראל תרע. הרעות העובדי גלולים ושלחתם מארצם:

כי לא בחרבם. מה שירשו ישראל את הארץ לא ירשו בחרבם ובכחם אלא אתה הושעת להם בימינך ובההארה הבא להם מפניך כי היית מרוצה להם:

מלכי אלהים. הלא אתה אלהים ובידך להושיע ואתה הוא מלכי וראוי למלך להושיע לעמו כאשר יש לאל ידו ולזה צוה להביא ישועות יעקב:

בך. בעזרתך:

בשמך וגו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש:

כי הושעתנו. לא בכח ידינו אלא ממך באה הישועה:

באלהים. במהללי אלהים:

ושמך לעולם. שמך הקיים לעולם נודה סלה אף בטרם בוא התשועה:

אף זנחת. אף בעת אשר עדיין זנחת אותנו והכלמת אותנו ולא תצא בצבאותינו:

תשיבנו אחור. לברוח לאחור מפני הצר:

שסו למו. בוזזים לעצמם את אשר לנו:

כצאן מאכל. כצאן הנתונים למאכל:

ולא רבית. לא לקחת רב הון בחלופיהם:

לשכנינו. בעבור כי הם יודעים ביותר מהצרות הבאות עלינו ולזה יחרפו אותנו:

תשימנו משל. כאשר יבוא על מי צרות מרובות וגדולות ימשלו לומר שדומה הוא לצרות הבאות על ישראל:

מנוד ראש. נדים בראש בדרך לעג:

נגדי. רואה אני בכלימתי:

ובושת פני. מה שמביישים פני כסה אותי לגודל רבויים והוא מלשון מליצה:

מפני אויב. אשר חרפונו ומפני רדיפות אשר רדפונו:

כל זאת. עם שכל זאת בא עלינו אעפ״‎כ לא שכחנו מלהודות לך ולא שקרנו להכזיב התורה שקבלנו בברית:

ותט. מלת לא משמשת בשתים כאלו אמר ולא תט ר״‎ל לא נטה רגלינו מן ארחך:

כי דכיתנו. עם כי דכית אותנו במקום תנים:

אם שכחנו. האם שכחנו שם ה׳‎ בתמיה וכי פרשנו כפינו לאל זר:

הלא וגו׳‎. כי אמרנו הלא אלהים יחקר זאת וענש יענש:

כי עליך. אלא בעבור יראתך הורגנו והיינו נחשבים כצאן המוכן לטבח:

עורה. לזה עורה נא להושיע ולא תהיה כמו הישן:

תשכח. מוסב על למה תשכח וכו׳‎:

כי שחה. נפשנו מושפלת עד לעפר:

קומה. לזה קום ועזור לנו ואם אין אנו ראויים פדנו למען חסדך: