מצודת דוד על תהילים לא

אל אבושה. לזה מהראוי שלא אבוש לעולם אף שאין בי זכות והצילני בצדקתך:

הטה אלי. לשמוע תפלתי:

לצור. דומה לסלע חזק ולבית מצודות והוא מבצר חזק:

למען שמך. המורה על הרחמים:

תנחני. בדרך ישרה:

טמנו לי. הסתירו עלי שאפול בה:

בידך. בפקדון אתן רוחי בידך ועליך לשמרו:

פדיתה. עבר במקום עתיד ור״‎ל הן ידעתי שתפדה אותי ממות כי אתה אל אמת להחזיר הפקדון:

השומרים. המצפים לתשועת גלולים:

אשר ראית. נתת לב לראות עניי וידעת צרות נפשי:

ולא הסגרתני. לא מסרת אותי ביד האויב והעמדת רגלי במקום מרחב שלא אמעד:

עששה. בעבור כעס מתוגיון הצרות כאלו נרקבו עיני וגו׳‎:

ביגון. בעבור היגון כלו ונשלמו ימי חיי וכן ושנותי באנחה וכפל הדבר במ״‎ש:

בעוני. בעבור עוני כשל כוחי ונדבקו עצמי:

מכל צוררי. מכל מה שעושים לי צוררי הייתי לחרפה להרואים בי כי מלעיגים עלי:

ולשכני. היודעים יותר ממה שעושים לי צוררי להם אני מאד לחרפה:

ופחד למיודעי. אני לפחד להם כי בראותם צרתי יפחדו לנפשם שלא יקרא להם כמקרי:

רואי בחוץ. הרואים אותי בחוצות נדדו מפני והלכו להם כי כן דרך אדם לברוח מראות חלי קשה ודבר מגונה ונמאס:

כמת מלב. כמו המת הנשכח מהלב:

ככלי. ר״‎ל ככלי כל שהוא אשר כשהוא נאבד אין אדם זוכרו:

דבת רבים. דברי רע מרבים המפחדים אותי מסביב:

בהוסדם. במה שהם מתייעצים עלי כולם יחד וחושבים לקחת נפשי ור״‎ל ובעבור שאני שומע כ״‎ז ואני כאלם לא יפתח פיו לזה אני שכוח בעיני כל כי חושבים שכלה תקותי:

ואני. אבל אני אבטח בה׳‎ ולא אירא מהם:

אלהי אתה. ותעזרני מהם:

בידך עתותי. כל העיתות שעברו עלי בין העתים לטובה ובין העתים לרעה הלא המה בידך על פיך נעשו:

הצילני מיד אויבי. כי הלא הכל בידך:

האירה. הראה לי פנים מאירות והוא מדרך משל הנהוג בין אדם לרעהו:

כי קראתיך. והואיל ובך בטחתי מהראוי שלא אבוש:

ידמו. יכרתו לרדת לשאול:

תאלמנה. מהראוי שתאלמנה שפתי שקר:

מה רב. מה מאד רב הטוב אשר צפנת לתת ליראיך בעוה״‎ב ואף הרבה טובה פעלת להחוסים בך נגד בני אדם ר״‎ל אשר כל אדם חסו בו:

תסתירם. כי הסתרתם בסתר הבאה מפניך להיות נסתרים מגבהות כל איש רשע מריב. מהמריבה הבא מהלשונות:

כי הפליא. אשר גם לי עשה חסד נפלא לחזק אותי כאלו הייתי בעיר מבצר:

בחפזי. כשהייתי נחפז לברוח מפני שאול כמ״‎ש ויהי דוד נחפז (ש״‎א כ״‎ג) אז אמרתי נכרתי מנגד עיניך כי היה קרוב מאוד להמסר ביד שאול:

אכן שמעת. כי נוצלתי גם אז מידו:

אהבו. לזה אהבו את ה׳‎ כי הוא שומר אנשי אמונים:

על יתר. על יתרון הגאות של עושי הגאוה:

חזקו. כל המקוים לה׳‎ חזקו ואמצו לבבכם ותהיו בטוחים כי הלא תראו כי יש תקוה: