מצודת דוד על תהילים כב

אלי אלי. כפל המלה כדרך הקוראים והצועקים כמו ענני ה׳‎ ענני (מ״‎א י״‎ח):

רחוק וגו׳‎. רצה לומר דברי שאגתי המה להתפלל על מה אתה רחוק מישועתי:

ולילה. ואף בלילה אני קורא ומתפלל:

ולא דומיה לי. לא אשתוק כי כשהאדם נענה דרכו לשתוק אבל לא כשעדיין לא נענה:

יושב. קיים ונצחי כמו אתה ה׳‎ לעולם תשב (איכה ה׳:י״ט‎) ור״‎ל הלא ככחך אז כחך עתה ופעמים רבות היית תהלות ישראל כי היו מהללים אותך בהושיעך אותם מצרתם ומדוע אם כן תרחק עתה מישועתי:

בטחו ותפלטמו. כאשר בטחו בך כן הצלתם:

תולעת. כחי תשש כתולעת:

חרפת אדם. בני אדם יחרפו עמדי את הזולת כי יאמרו לו בחרפם שהוא שפל כמוני:

ובזוי עם. כל עם מבזה זולתו עמדי וכפל הדבר במלות שונות:

יפטירו. יפתחו שפתם ללעוג בי וינענעו בראש כדרך המלעיג:

גול. אבל המגלגל ומסבב בטחונו אל ה׳‎ הוא מצילו:

כי חפץ בו. במי שבוטח בו כראוי:

גחי מבטן. מוצאי מבטן אמי:

מבטיחי. ממך הובטחתי להשען על שדי אמי להיות נזון מחלבה:

מרחם. מעת צאתי מרחם אמי השלכתי עליך להזמין לי די ספוקי:

מבטן וגו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש:

קרובה. וחיש מהר צריך אני להצלה:

כי אין עוזר. אין בעולם עוזר בלתך:

כתרוני. סבבוני ככתר המקיף את הראש:

פצו. פתחו פיהם לבלעני:

אריה. כאריה שמתחלה טורף ואח״‎ז שואג בשמחת גבורתו כן האויב בולע ומרים קול שמחה:

נשפכתי. האיברים שבי נשפכו כמים ונתפרדו עצמותי:

כדונג. הנמס מחום האש כן נמס לבי בתוך מעי:

מדבק מלקוחי. בעבור הצער כלה הרוק שבפי וכאלו נדבק הלשון בבשר הפה תשפתני. תערכני לשכב לעפר מות והוא הקבר:

כלבים. נושכים ככלבים:

כארי. ישברו ידי ורגלי כמו הארי המשבר עצמות הנטרף בפיו:

אספר. מגודל הרזון בולטים עצמותי עד שאוכל לספרם ושונאי מסתכלים בי דרך בזיון ונקמה:

יחלקו. מפשיטים מעלי וחולקים ביניהם:

ועל לבושי. כפל הדבר במ״‎ש:

אילותי. אתה חזקי מהר לעזרתי:

מיד כלב. מדואג הנושך ככלב:

עניתני. הלא מעולם ענית לי להצילני לזה הושיעני גם עתה:

אספרה. אז אספר הנס ברבים:

יראי ה׳‎. כה אומר להם אתם יראי ה׳‎ הללו אותו:

כי לא בזה. על שלא בזה הכנעת העני:

ובשועו. אבל כשצעק אל ה׳‎ שמע אליו:

מאתך וגו׳‎. רצה לומר מה שאהללך בקהל רב באה היא מאתך בעבור התשועה שעשית לי ולזה הנדרים שנדרתי בעת צרה אשלם נגד יראיו לפרסם הנס:

יאכלו. מזבחי שלמי התודה אשר אביא לה׳‎:

יחי. רצה לומר ישמחו בלבבם לעד כי המיצר כאלו לבו מת כמ״‎ש בנבל הכרמלי וימת לבו (ש״‎א כ״‎ה):

יזכרו. בגודל פלאי ה׳‎ וישובו כולם אליו:

כי לה׳‎ המלוכה. רצה לומר הכל יכירו אשר לה׳‎ המלוכה והוא מושל בכל הגוים:

כל דשני ארץ. כל שמנים ובריאים כאשר יאכלו מה ר״‎ל כאשר יבוא להם טובה ישתחוו לה׳‎ כי יכירו שהכל בא מידו:

כל יורדי עפר. כל בני אדם המעותדים לרדת בעפר הקבר:

זרע יעבדנו. כל בני אדם שמאמינים בו ואשר עבדוהו מעולם אותם יחיה והם יספרו מעשה ה׳‎ להדור שאחריהם:

יבואו. הם יבואו ויגידו צדקתו לעם הנולד אחריהם:

כי עשה. אשר עשה עמהם: