מצודת דוד על תהילים כ

לדוד. המשורר אמר אותו בעבור דוד בצאתו למלחמה:

ביום צרה. כאשר תלחם מול האויב:

ישגבך. יחזק אותך שם אלהי יעקב ור״‎ל כמו שחזק את יעקב מול לבן ועשו ולא יוכלו לו כן לא יוכלו אויביך לך:

מקודש. ממקום קדשו הוא בית המקדש הוא מקום שכינה ומשם בא העזר:

ומציון וגו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש:

יזכור. יהיו זכורים לפניו המנחות אשר הבאת:

ידשנה סלה. עד עולם יקובל עולתך ברצון ותאכלם האש ויעשו דשן:

כלבבך. כתאות לבבך:

ימלא. יתקיימו עצתך:

בישועתך. בעבור התשועה הבאה ממך כולנו נרננה:

ובשם. בעזר אלוה נלכה בדגלים למלחמה וה׳‎ ימלא שאלתך כי נתגבר במלחמה:

עתה ידעתי. מהנפלאות אשר נעשו עתה לדוד מהם אדע שעד הנה הושיע ה׳‎ למשיחו במה שלא היה נלכד ביד שאול ולא במקרה וברוב תחבולותיו היה נמלט:

יענהו. אז ענהו משמי קדשו להושיעו בגבורות התשועה הבאה מימינו:

אלה ברכב. כי הלא רואים אנחנו אשר אנשי מלחמתינו הבאים למלחמה אלה באים ברוב רכב ואלה באים ברוב סוסים אשר בהם ימצא העזר במלחמה:

ואנחנו. רצה לומר הלא אתנו מעט רכב וסוסים ואך אנחנו נזכיר במלחמה שם ה׳‎ ומעמו נבקש העזר:

המה וגו׳‎. הבאים ברוב רכב וסוסים כורעים ונופלים לפנינו ואנחנו קמים ומתרוממים ומתחזקים ומזה נדע שגם עד הנה הושיע ה׳‎ למשיחו מה שנמלט מיד שאול:

ה׳‎ הושיעה. כן הושיעה בכל עת:

ביום קראנו. בו ביום שנקרא אליך: