מצודת דוד על תהילים קמ

מאדם רע. מיד אדם רע:

מאיש חמסים. מאיש עושה חמסים:

יגורו. יאספו עלי מלחמות:

שננו לשונם. חדדו לשונם והכינו אותם לדבר לה״‎ר כמו נחש שמחדד לשונו כשבא לנשוך:

חמת עכשוב. ארס של עכשוב יש לעולם תחת שפתותיהם ר״‎ל אין פוסקין מלדבר לה״‎ר:

אשר חשבו. חושבים מחשבות להיות רגלי נדחים מדחי אל דחי לברוח מפני שאול:

טמנו. הטמינו עלי הרשת לבל אהיה נשמר ואלכד בה:

וחבלים. גם חבלי הפח העשויים לסגור פי הפח גם אותם הטמינו לבל ארגיש כלל ור״‎ל מאוד מאוד הסתירו עצה ללכדני:

פרשו רשת ליד מעגל. במקום מעגלי ואשורי פרשו הרשת למען אפול בה וכמ״‎ש וראו את מקומו אשר תהיה רגלו שם (ש״‎א כג):

שתו לי סלה. רוצה לומר מבלי הפסק אף אם לא הצליחו בראשונה חזרו שוב לארוב:

אמרתי. לזה אמרתי בתפלה הלא מעולם אתה אלי וחזקי האזינה גם עתה בקול תחנוני:

סכותה. מעולם סככת על ראשי בעת באו עלי בכלי נשק הם כלי זיין:

אל תתן. לכן גם עתה אל תמלא תאות הרשע החפץ לראות ברעתי:

זממו אל תפק. אל תוציא מחשבתו אל הפועל ועד עולם יהיו מחשבותיו מרוממים ממנו לבל יוכל להשיגם:

ראש מסבי. ראש המסבבים ללכדני והוא דואג האדומי:

עמל שפתימו. השקר שמדברים עלי הוא וסיעתו השקר הזה יכסה אותם ר״‎ל מה שרוצים לעשות לי יבוא עליהם:

ימוטו. הגחלים יהיו מטים עצמם לנפול אליהם:

באש יפילם. העמל שזכר הוא יפילם באש ובשוחות עמוקות לבל יוכלו קום:

איש לשון. מהראוי שהאיש בעל לה״‎ר בל יהיה נכון בארץ על כנו ובסיסו:

רע. הרע שהוא עושה הוא יצוד אותו עד שיהיה נדחף מרעה אל רעה:

ידעתי. הן ידעתי שסוף הדבר אשר יעשה ה׳‎ דין עני לנקום נקמתו:

אך צדיקים. הצדיקים לבד הם יודו לשמך והישרים ישבו לפניך להללך ולא כן הרשעים האלה כי ילכו לאבדון ולא יזכירו בשם ה׳‎: