מצודת דוד על תהילים קכב

שמחתי. הוא מאמר בני הגולה שאומרים הן מאז שמחתי בעת שהיו אומרים לי נלך אל בית ה׳‎ בזמן הרגל:

עומדות. מרוב אדם הבאים והיוצאים היינו מתעכבים ועומדים בשערים זמן מה עד אשר נוכל לבוא בה:

ירושלים. זאת ירושלים אשר היא בנויה בכל מיני פאר כעיר אשר חוברה לה יחדיו כל הבונים לכללה בכל מיני פאר ויופי:

ששם. אשר שם עלו השבטים שהם שבטי יה ר״‎ל עם ה׳‎:

עדות לישראל. העליה הזאת היתה עדות לישראל שהשכינה שוכן בה לגודל הנס הנעשה אז כי היתה מכילה את כל ההמון הזה ולא היה צר להם המקום:

להודות לשם ה׳‎. ומהראוי היה להודות לה׳‎ על הדבר ההוא:

כי שמה. ר״‎ל ראויה היתה השראת שכינה כי שמה ישבו כסאות רבות לעשות משפט והם כסאות סנהדרין ואף שם היה כסאות לבית דוד הדנין דין אמת:

שאלו. לזאת שאלו מה׳‎ שלום ירושלים להיות בנויה כמאז:

ישליו אוהביך. כאילו לירושלים ידבר לומר גם האוהבים אותך יהיו בשלוה:

יהי שלום וגו׳‎. ר״‎ל לא יצור עליה האויב ולא ינתוץ את הארמונות:

למען אחי ורעי. כאילו כ״‎א מבני הגולה אומר לא בעבור עצמי בלבד אתפלל על שלום העיר כ״‎א גם בעבור אחי ורעי המה כל בני ישראל:

למען בית ה׳‎. ולמען המקדש אשר יבנה בה אבקשה טוב לך: