מצודת דוד על משלי ב

בני. אמר שלמה במקום ה׳ לבן תחשב לי אם תקח אמרי בלבך:

תצפון. לשומרם מן השכחה:

להקשיב. ר״ל אמרי המה להקשיב אזנך לחכמים ולהטות לבך לתבונה:

כי אם. כאשר תקרא לבינה להתקרב אליה:

ככסף. כהמבקש את הכסף:

ודעת אלהים. הם רזי התורה:

יתן חכמה. יתן לך חכמה מפיו ר״ל יגלה לך מסתרי החכמה כאלו מפיו יאמר לך:

יצפון. ה׳ הסתיר רזי התורה ושומרם לתתם לישרים בלבותם ומגן הוא להולכי תום דרך להצילם ממכשול:

לנצור. להשכילו לשמור ארחות משפט כי הוא ישמור דרך חסידיו לבל יטו מדרך האמיתי:

אז. ר״ל כאשר תחפש אחר החכמה ובעבור זה ישכילך ה׳ אז תבין וכו׳:

כל מעגל טוב. תבין מהו המעגל היותר טוב:

כי תבוא. כאשר תבא החכמה בלבך והדעת תהיה נעים לנפשך להתאות לה בחשק נפלא:

מזמה. אז מחשבת החכמה תשמור עליך:

מדרך רע מאיש. מפתויי איש המדבר תהפוכות, ר״ל המהפך דברי התורה אחר דעתו המשובשת:

העוזבים. ר״ל העוזבים דרך האמיתי:

השמחים. כאשר יעשו הרע ישמחו ולא ידאגו כדרך המאמין בהשגחה ושכר ועונש שאף אם בא לידו דבר עבירה בהסתת היצה״ר מלא הוא מדאגה מאימת הדין:

בתהפוכות. בעת ימצאו מקום להפוך הכוונה אחר רוע מחשבתם:

ארחותיהם עקשים. ר״ל אין חברה ישרה בכל דרכי למודם:

להצילך. מוסב למעלה לומד החכמה תשמור עליך להצילך מאשה זרה היא אשת איש שהיא זרה לך:

מנכריה. מהאשה הנכריה ההיא אשר מחלקת אמריה בפתוי והסתה:

אלוף נעוריה. בעל נעוריה:

ואת ברית. כי גם הנשים נכנסו בברית ה׳ לקיים מצות ה׳ ולא תמעול מעל באישה:

כי שחה. בית הזונה הוא מקום מדרון לרדת בה אל המיתה:

מעגלותיה. ההולכים אל ביתה הולכים המה אל מקום הרפאים הם המתים שנרפו ונחלשו וכוחם תש ור״ל הבא אל ביתה יוכשל בה ויאבד נפשו:

כל באיה. כל הבאים אליה לא ישובון מדרכם הרע כי קשה מאד לפרוש ממנה ולא ישיגו עוד מעתה ארחות חיים ונאמר אף למשל על דרכי כי קשה מאוד לפרוש ממנה אחר שהורגל בה:

למען תלך. מוסב למעלה לומר החכמה תשמור עליך מזה למען תלך בדרך טובים אשר ימנעו ללכת בדרך הזה וארחות וכו׳ וכפל הדבר במ״ש:

ישכנו ארץ. יהיו שוכנים בארצם עד עולם:

יותרו בה. בעת יגרשו ממנה הרשעים אז המה ישארו בה: