מצודת דוד על נחמיה ג

קדשוהו. קדשו אותו בפה להיות קדוש בקדושת העיר:

ועד מגדל המאה. בנו החומה עד מגדל המאה וקדשוהו ומשם והלאה עד מגדל חננאל:

ועל ידו. אצל מקומו של בנין אלישיב וסמוך לו:

קרוהו. נתנו התקרה:

מנעוליו. שם כלי עשוי לסגור בו דלתות השער ובריחיו. כעין מטה מבריח מאחורי הדלתות לרוחב הדלת לבל יפתח:

ועל ידם. סמוך למקום בנין בני הסנאה:

החזיק. חיזק מלאכת הבנין:

ועל ידם. סמוך למקום בנין הראשונים:

התקועים. אנשי תקוע והוא שם עיר:

ואדיריהם. עשירי העיר:

לא הביאו צורם. למשוך בעול משא עבודת הבנין שהוא עבודת האדון ה׳ כי הבנין הזה למצוה יחשב:

אנשי. כמו ואנשי:

לכסא. עד למקום מושב הכסא של פחת עבר הנהר:

צורפים. מן הצורפים:

ויעזבו. עזיאל וחנניה מלאו עפר עד החומה הרחבה ועשו כן לחזק החומה:

שר חצי פלך. היה שר על חצי מחוז של ירושלים:

ונגד ביתו. מלבד מה שבנה סמוך להנזכרים הוסיף עוד לבנות החומה שכנגד ביתו:

מדה שנית. ר״ל גם הם בנו כפי המדה שבנה חטוש הנזכר:

ואת מגדל. ומלבד המדה ההיא הוסיפו עוד לבנות מגדל התנורים:

הוא ובנותיו. המה יחד החזיקו:

ואלף אמה. מלבד בנין השער בנו עוד בחומה אלף אמה:

יבננו. כמו בנהו:

ואת חומת. גם את חומות של ברכת השלך הסמוך לגן המלך ומשם והלאה עד המעלות וכו׳:

ועד הברכה העשויה. ר״ל ומנגד קברי דוד והלאה עד הברכה העשויה בידי אדם שהביאו בה המים ומשם והלאה עד בית הגבורים:

לפלכו. את פלכו ר״ל עם אנשי פלכו:

אחיהם. חבריהם של הלוים הנזכרים:

מדה שנית. כפי המדה שבנה בוי הנזכר:

מנגד. התחלת הבנין היה נגד המקום שעולים בה לבית הנשק העומד במקצוע:

החרה. התחמם בזריזות רב והחזיק שוב כפי המדה שבנה עזר הנזכר והתחלת הבנין היה מן המקצוע ובנה עד פתח וכו׳:

מרמות וגו׳. עם כי כבר החזיק פעם כמ״ש למעלה חזר עתה והחזיק שוב כפי המדה שבנה ברוך הנזכר והתחלת הבנין היה מפתח וכו׳:

אחריו. ר״ל אחר המקום הבנוי:

עד המקצוע ועד הפנה. והמה היו זה אצל זה:

מנגד. התחיל הבנין מנגד המקצוע ובנה גם המגדל היוצא מבית המלך העומד בעליונות ההר אשר הוא סמוך לחצר המטרה:

אחריו פדיה. אחריו החזיק פדיה:

היו יושבים. ר״ל אשר היו יושבים בעופל החזיקו עד נגד שער המים הפונה למזרח וגם המגדל היוצא מן החומה ולחוץ:

התקועים. עם כי כבר החזיקו פעם כמ״ש למעלה חזרו עתה והחזיקו שוב כפי המדה שבנו הנתינים והתחלת הבנין היה מנגד המגדל וכו׳:

מעל שער הסוסים. משער הסוסים ולמעלה אל גובה ההר:

איש לנגד ביתו. כי שם עמדו בתי הכהנים:

צדוק. לא היה מן הכהנים ולזה זכרו לעצמו:

הששי. בן הששי של צלף:

נשכתו. כמו לשכתו כי דטלנ״ת מתחלף:

נגד וגו׳. ר״ל ומבית הנתינים והרוכלים ולהלאה עד נגד שער המפקד ומשם והלאה עד המקום שעולים בה אל הפנה:

לשער הצאן. כי שם היה התחלת הבנין כמ״ש למעלה והיו בונים בהקף עד באו אל מקום ההתחלה:

ויחר לו. בלב:

ויכעס וגו׳. הראה כעסו:

מה וכו׳. ר״ל מה תועלת במעשיהם:

היעזבו. וכי יחזקו את החומה לעצמם במלוי העפר כאומר וכי יש חזוק מה אל החומה:

היזבחו. וכי יזבחו זבחי שמחה במלאות הבנין כאומר וכי בנין חלוש כזה ראוי לשמוח בו:

היכלו ביום. וכי ישלימו הבנין ביום אשר יחשבו להשלימו כי דבריו היה בעת החילם לבנותו וכאומר הלא בוני החומה מועטים המה ומתי ישלימו הבנין:

היחיו. וכי יוכלו לחזק את האבנים אשר המה לקוחים מערמות העפר הנעשים מצרורות אבני החומה הנפולה:

והמה. הלא האבנים האלה המה שרופות באש וחוזק מה להם:

אצלו. עמד אצלו בדברו הדברים האלה:

ויאמר גם. ר״ל גם הוא אמר דברי לעג כסנבלט וכה אמר הבנין אשר הם בונים אם שועל יעלה בו יפרוץ הוא חומת אבניהם כי הוא בנין חלש מאד:

שמע. ואמר נחמיה שמע אלהינו כי היינו לבזיון:

והשב. מה שמחרפין אותנו השב עליהם ותנם לבזיון כאשר יהיו בארץ שביה:

ואל תכס. ר״ל עונם יהיו מגולים ונראים להעלות חמה ולנקום נקם:

כי הכעיסו. בעת לעגם הראה כעס מול בוני החומה בחושבם שעי״ז ירפו ידיהם מן המלאכה:

ונבנה. עם כל דברי הלעג והכעס לא הנחנו הבנין:

ותקשר. כי בעוד שהיה בה פרצות לא היתה החומה דבוקה וקשורה זה בזה וכאשר סתמו הפרצות נתקשר זה בזה:

עד חציה. עדיין לא סתמו הפרצים כ״א עד חצי החומה (ולמעל׳ אמר דרך כלל שבנו כל החומה מסביב ועתה בא לספר מה אשר נעשה במשך הבנין):

ויהי לב וגו׳. בראותם כי נבנה החצי שמחו וחפצו בבנין: