מצודת דוד על נחמיה א

דברי נחמיה. ר״ל נחמיה כתב ספר זה:

שנת עשרים. למלכות דריוש הפרסי:

מאחי. מחברי:

נשארו. על כי רוב הגולה ישבו בבבל בשבי ומעט עלו לזה אמר בהם ל׳ שארית:

ועל ירושלים. על בנין חומותיה:

ובחרפה. העובדי כוכבים מחרפים אותם:

נצתו. שרופים באש כשהיו מאז:

ישבתי. ר״ל ישבתי משומם:

ימים. ר״ל כמה ימים:

שומר הברית. הגמול שהבטיח בברית:

ועיניך פתוחות. לראות בדמעות עיני:

היום. ר״ל בעת ההיא:

ואני. ר״ל ומתודה מה שאני ובית אבי חטאנו:

חבול וכו׳. ר״ל שחתנו דבריך ולא שמרנו וכו׳:

אתם תמעלו. כאשר אתם תמעלו ואני אפיץ וכו׳:

ושבתם. וכאשר תשיבו אלי אז אף אם יהיו הנדחים מכם בקצה השמים וכו׳:

את שמי. את שכינתי:

עבדיך. חוזר על עצמו:

תפלת עבדיך. חוזר על כל המתפללים אשר חפצים ליראה וכו׳:

והצליחה. וחוזר ומפרש דבר ההצלחה שיתנהו לרחמים לפני המלך שימלא שאלתו:

ואני. אין זה מדברי התפילה רק אמר על עצמו שהיה משקה למלך ולהסביר מה שנאמר אח״ז שהביא יין לפני המלך: