מצודת דוד על שופטים ד

ואהוד מת. רצה לומר, מיום שמת אהוד, ואף בימי שמגר עשו הרע, ולזה לא היתה תשועתו גדולה:

אשר מלך בחצור. טרם לכד יהושע את חצור, ומה שכתבו ביהושע (יא י), הכה בחרב, על חצור הוא חוזר ולא על מלכה, כי אחר שלכדו שלחו לנפשו, ומלך בחרושת הגוים, והוא מקום מה נמצא בה כל מלאכת חרש ואומן:

כי תשע וגו׳. ולזה לא ערב לבם לגשת למלחמה, וצעקו בתפלה לה׳:

והוא לחץ וגו׳ בחזקה. דחק את ישראל בחוזק רב:

אשת לפידות. רצה לומר, אשת חיל, זריזה במעשיה כלפיד אש, והוא ענין מליצה, וכאשר יאמרו הבריות:

היא שפטה. בעבור שהיתה נביאה וזריזה במעשיה, בא לה המעלה הזאת להיות שופטת את ישראל:

תחת תמר. לבל תתיחד עם האנשים הבאים אליה למשפט, קבעה ישיבתה תחת אילן תמר, שאין שם מקום ייחוד (מגילה יד א):

דבורה בין הרמה וגו׳. רצה לומר, ותמיד היתה דבורה בין הרמה וכו׳:

ויעלו אליה. אל המקום ההוא:

הלא צוה ה׳. באמת צוה ה׳, כי בנבואה נאמר לה, ועם שלא נזכר:

לך ומשכת. משוך לבות בני ישראל לפתותם לבא עמך בהר תבור להלחם בסיסרא, כי מאד פחדו מחילו הרב:

ומשכתי וגו׳. רצה לומר, אתן בלבו ללכת אל נחל קישון:

אם תלכי עמי. אל המלחמה:

אפס וגו׳. כי הנה הפאר הניתן לשר הצבא הוא בעבור אחד משני דרכים, או בהראות אומץ לבבו ללכת למלחמה מבלי פחד, או בהתגבר הוא או אחד מאנשיו להמית הגדול מאנשי בני מלחמתו ולזה אמרה, הלא סיסרא יומת על ידי אשה, והיא יעל אשת חבר הקיני, כאשר יאמר בענין. אם כן, ידעו הכל שמיד ה׳ היתה זאת, כי לא בכח תגבר אשה, ואם כן, אם גם תפחד ללכת למלחמה בלעדי, אם כן, שוב לא תהיה לך על הדרך שאתה הולך התפארות הראוי לך בהיותך שר הצבא, כי לא יהיה במה לפארך:

ויעל. העלה להר תבור עשרת וכו׳, עם הלוכו אחריו, כמו (לקמן ח ה), לעם אשר ברגליו:

נפרד מקין. פירש את עצמו משאר בני קין שישבו במדבר יהודה, כמו שנאמר בתחילת הספר (לעיל א טז):

מבני חבב. על קין הוא חוזר:

ויט אהלו. ועל שבא לומר שנס סיסרא אל אהל יעל אשת חבר הקיני, לכך הקדים לומר שחבר נפרד מקין ונטה אהלו פה:

כי עלה וגו׳. ובזה הבין שרוצה להלחם, ולכך עלה להתגבר בהר:

קום. רצה לומר, אל תתעכב לעמוד פה לו ; תגבר בהר:

כי זה היום. רצה לומר, הגזרה גזורה שהיום תנצח את סיסרא ולא תוכל עוד להתעכב בהר:

הלא ה׳. לא תירא לרדת לעמק, כי הלא ה׳ וכו׳:

לפי חרב. להיות נהרגים בחדוד החרב:

ברגליו. לבל יכיר אותו מי מבני ישראל ויתפוש אותו:

עד אחד. אפילו אחד:

אל אהל. לצד האהל:

כי שלום. ולזה חשב להמלט שמה:

סורה. ראתה שהיה כמסתפק אם לילך לאהלה אם לנוס עוד להלן, ואמרה לו, סור ממקום מהלכך ובוא אלי ואל תירא:

נאד החלב. השקתו חלב כי מביא תרדמה:

ותכסהו. כי בעת השקתו נגלה כסויו, וחזרה לכסותו:

יתד האהל. היתד העשוי לתקוע בארץ עם שפולי האהל:

בלאט. לבל יעור משנתו:

ותצנח בארץ. הכתה במקבת על היתד עד שחלף רקתו ונתחב בארץ:

והוא נרדם. רצה לומר, על שהיה נרדם משתיית החלב ועיף על כי נס ברגליו, ולזה מת מיד:

רדף את סיסרא. לפי מחשבת דעתו, לבקשו באשר הוא שם:

ותלך וגו׳. רצה לומר, בכל פעם יותר: