מצודת דוד על יהושע ב

מרגלים חרש מחפשים מחשבות הבריות, אם נמס לבבם:

לאמר. רצה לומר: וכה אמר:

ותצפנו. כל אחד במקום מיוחד, כי יותר נוח להטמין אחד אחד:

האנשים. אשר תשאלו עליהם:

ולא ידעתי. בעת בואם:

ויהי השער. רצה לומר, בעת בוא זמן סגירת שער העיר, כאשר חשך היום:

כי תשיגום. היות זה מקרוב יצאו:

ותטמנם. הוסיפה להטמינם במקום יותר נסתר:

בפשתי העץ. בפשתים שהם עדיין בתוך העץ, והם הקנים של פשתן:

הערוכות. בכדי שלא ירגישו שיש מי טמון שם:

אחריהם. כן חשבו הרודפים לפי דעתם:

סגרו. לפי שרצו לבקשם עוד בעיר, לזה סגרו שומרי השער את השער, שלא יצאו מעתה:

והמה. המרגלים:

וכי נפלה וכו׳. ולא נעצר כח להלחם בכם:

ולא קמה וכו׳. רצה לומר, כל איש רוחו נמוכה ושפלה:

הוא אלהים. אם כן היכולת בידו על כולם:

ועתה. הואיל והדבר ברור:

חסד. היות כי עדיין לא עשיתם לי טובה מאומה:

ועשיתם וכו׳. לזה גם אתם עשו חסד עם בית אבי מבלי הקדמת טובה מהם:

אות אמת. סימן אמיתי, למען ידעו כל ישראל לבל ישלחו בנו יד:

נפשנו וכו׳. אם מי ירצה לשלוח בכם יד, נמסור עצמנו למיתה בכדי להציל אתכם:

את דברנו זה. את האות שאת מבקשת ונתנה לך, כי אם תגידי לגלות האות, הרבה יעשוהו להציל עצמם:

חסד ואמת. היות את עשית עמנו חסד אבל צפית לתשלום גמול, אבל אנו נעשה עמך חסד של אמת מבלי תקות תשלום גמול:

בעד החלון. כי שערי העיר סגרו:

בקיר החומה. פני החלון אל מחוץ לחומה:

פן יפגעו. כשתלכו עתה לדרכיכם, פן יפגשו בכם הרודפים בשובם:

שמה. בההר:

נקיים. רצה לומר, רוצים אנחנו להיות נקיים מעון בטול שבועה, ולזה נפרש הדבר היטב:

אנחנו באים. רצה לומר, בעת נבוא בארץ:

הזה. אשר הורדתנו בו:

תקשרי. להיות לאות וסימן:

בו. מוסב על החלון ורצה לומר, דרך בו:

דמו בראשו. רצה לומר, עון מיתתו על עצמו כי פשע בנפשו:

ואנחנו נקים. כי לא היה מהאפשר לשומרו מן המיתה:

זה. הסימן והאות הזה:

כן הוא. רצה לומר, זהו הדרך הנכון:

ותשלחם. לפי שהלכו אל ההר בעצתה, אמר ותשלחם:

ותקשור. בעת שבאו ישראל בארץ:

כי נתן. במקרא שלפניו נאמר שספרו המוצאות אותם, וכאשר תמו לספר, אמרו הנה תכלית הדבר הוא כי נתן ה׳ וכו׳: