מצודת דוד על יונה ב

וימן. הזמין את הדג לבלוע אותו מיד שלא יטבע במי הים:

ממעי הדגה. ארז״ל בתחילה בלעו דג זכר ועמד שם בריוח ולא נתן דעתו להתפלל ורמז המקום להדג והקיאו אל פי הדגה ושם עמד בדוחק מפני העוברים והתפלל מתוך הדחק:

קראתי. הנה קראתי אל ה׳ מפני הצרה אשר עלי וידעתי כי יענני הואיל ואני קיים כל הימים הללו:

מבטן שאול. היא הדגה שהיא לו כעומק השאול:

שמעת קולי. מובטח אני אשר שמעת קולי:

ותשליכני. הנה השלכת אותי במצולה בחוזק הים:

ונהר יסובבני. כי שם היה המקום שמתחברים מי הנהר ומי הים:

עלי עברו. כי כשעברו על הדגה עברו גם עליו בהיותו במעיה:

ואני אמרתי. כשהשליכו אותי הימה חשבתי הנה נגרשתי מנגד עיניך ר״ל העלמת עין ממני:

אך אוסיף. אך עתה הואיל וקיימתני כל הימים הללו מובטח אני לצאת מזה ואוסיף עוד להביט אל היכל קדשך לבא שמה בקול תודה:

אפפוני מים. המים סבבו אותי עד קרוב להוצאת הנפש:

תהום יסובבני. כפל הדבר במ״ש:

סוף חבוש לראשי. כי כשהדגה שטה עמו בים נקשר הסוף בראש הדגה וכאלו נקשר בראשו הואיל והיה במעיה:

לקצבי הרים. לאחרית ההרים התקועים בים והוא קרקעית הים:

ירדתי. בהיותי במעי הדגה:

הארץ בריחיה. רצה לומר חשבתי שהארץ הבריח׳ בריחיה כנגדי עד עולם כי לא אשוב אלי׳ כאילו סגרה את עצמה בבריחים:

ותעל. אבל הואיל וקיימתני כל הימים הללו אקוה שתעל חיי משחת הקבר הוא בטן הדגה:

בהתעטף. כשהיה נפשי שעלי מעוטף ומעונה זכרתי את ה׳ להתפלל לפניו והנה בא אליך תפילתי אל היכל קדשך הוא השמי׳:

משמרים הבלי שוא. הם אנשי הספינה המשמרים הבלי שוא הוא העבודת כוכבים ידעתי שהם יעזבו חסדם ולא יקיימו מה שנדרו בעת צרה:

ואני. אבל אני אזבחה לך זבחים בקול תודה והודאה על הנס ואשר נדרתי אשלמה בעבור הישועה של ה׳:

ויאמר. ר״ל העיר לבו להקיאו:

לדג. יתכן שאחר התפלה חזרה הדגה להקיאו אל פי הדג לעמוד בריוח:

ויקא. ר״ל כמו שהעיר לבו כן עשה והקיאו אל היבשה: