מצודת דוד על ירמיהו נא:לד

אכלני. בני ישראל קובלים על הצער שסבלו ואומרים הנה נ״נ אכלני והמם אותי:

הציגני. העמיד אותי כלי ריק כי את הכל לקח ושלל ומיהר לבלוע אותי כתנין הבולע מבלי לעיסה ומילא הכרס שלו מן מעדני ר״ל שלל טוב ארצי והביאם לארצו:

הדיחני. ר״ל כמו כשמדיחים את הכלי לא נשאר בו מאומה מודבק בדפנותיה כן לא השאיר מאומה בידי: