מצודת דוד על ירמיהו לט

הבקעה העיר. חיל נ״נ בקעו חומתה כאלו נעשית מעצמה כי אנשי ירושלים היו חלושים ברעב ולא עמדו למולם לעכב על ידם:

בשער התוך. הוא השער שהיה בחומה האמצעית כי שלש חומות היו בירושלים:

דרך גן המלך. בדרך שאצל גן המלך בשער העומד בין שתי החומות:

דרך הערבה. בדרך ההולך אל ערבות יריחו:

וירדפו. אמרו רז״ל ברח דרך מער׳ ההולכת עד ערבות יריחו ונזדמן צבי הולך ממעל על המערה ורדפו הכשדים אחר הצבי ובבואם לפתח המערה מצאו את המלך יוצא ותפשוהו:

את צדקיהו. אותו לבד כי כל חילו נפוצו מעליו כמ״ש בסוף הספר ובמ״ב:

רבלתה. כי בהאריך ימי המצור הלך נ״נ לרבלה:

משפטים. התווכח עמו על מה שמרד בו ועבר על שבועתו כמו שכתוב בדברי הימים:

ואת בית העם. ר״ל בית כ״א מגדולי העם כמ״ש בסוף הספר ובמ״ב את כל בית גדול:

הנשארים. אשר לא נהרגו:

אשר נפלו עליו. להשלים עמו:

ואת יתר העם הנשארים. בכל ערי יהודה:

רב טבחים. שר על ההורגים במצות המלך:

בבל. הגלה לבבל:

מאומה. כלל וכלל לא:

קחנו. קח את ירמיהו:

ועיניך שים עליו. להשגיח בו: כי:

כאשר. כפי שידבר אליך לעשות עמו כן תעשה:

וישלח. כ״א מהם שלח:

וישלחו. לפי שארכו הדברים חזר לומר שוב וישלחו:

אל גדליהו. כי הוא נפל אל הכשדים על פי ירמיה וכשנלכדה העיר הפקידו מלך בבל על הנשארים:

להוציאהו אל הבית. להוציאו מחצר המטרה ללכת לשבת בבית:

וישב. ירמיה ישב בתוך העם כי השרים הוציאוהו מחצר המטרה:

לעבד מלך הכושי. זהו שדבר עליו טוב לפני צדקיהו והעלהו מן הבור:

ולא לטובה. לא אביא עליהם הטובה שדברתי עליה הואיל ולא שבו אלי:

והיו לפניך. הרעות האלה תראה בעיניך:

ביום ההוא. ביום בוא הרעות:

ביד האנשים וכו׳. הם הכשדים:

לשלל. כאלו שללת נפשך להחזיקה לעצמך:

כי בטחת בי. כי מה שדבר טוב על ירמיה לפני המלך ולא פחד מכל שרי העם אשר היו לו לאויבים היה על כי בטח בה׳: