מצודת דוד על ירמיהו לז

בא ויוצא וכו׳. כי כשמלך צדקיה צוה להוציאו מבית הכלא שכלאו יהויקים ולא עזבו אותו בבית הכלא:

יצא ממצרים. לעזרת יהודה:

את שמעס. את פרסום גבורתם:

ויעלו. הלכו מירושלים:

לדרשני. לדרוש אותי בתפלה:

שב לארצו. ולא יבא לעזרה:

ושבו. הכשדים ישובו להלחם בכם:

אל תשיאו. אל תהיו נפתים בעצמיכם לאמר שהכשדים ילכו להם מכל וכל:

כי לא ילכו. ר״ל לא ילכו מכל וכל כי ישובו:

כי אם הכיתם. אף אם תכו את כל הכשדים ורק ישארו בה אנשים מדוקרי חרב:

איש באהלו. אותם המדוקרים אשר ישכבו איש באהלו הם יקומו וישרפו את העיר הזאת והוא ענין הפלגה וגוזמא וכאומר לא יועיל שום תחבולה נגד גזירתי:

בהעלות. בעת שנסתלקו הכשדים מעל ירושלים על כי שמעו שבאים חיל פרעה לעזור ליהודה:

ויצא. אז יצא ירמיה מירושלים וכו׳:

לחליק משם. להשמיט עצמו משם בתוך העם היוצאים ר״ל שהיה יוצא בין העם היוצאים להיות נשמט מהם לבל ירגישו בו שומרי השער:

ויהי הוא. כאשר בא בשער הנקרא שער בנימין ושם היה בעל פקידת שהיה ממונה לשמור פתח השער ההוא:

ויתפוש. אחז בחזקה את ירמיה באמרו הנה אתה נופל אל הכשדים להיות עמהם:

שקר. הדבר הזה הוא שקר:

ולא שמע אליו. לא קבל דבריו ולא האמין לו:

בית יהונתן. בבית יהונתן:

כי אותו. כי את הבית ההוא הכינו להיות בית הכלא:

כי בא ירמיה. אשר משם בא ירמיהו אל בית הבור אשר שם בור בית האסורים והוא המקום היותר רע שבמאסר:

ואל החנויות. ר״ל אשר בתוך החנויות:

היש דבר. ר״ל אם זה מקרוב בא לו נבואה מה:

יש. באה לי נבואה מקרוב:

ויאמר ביד וכו׳. וחזר ואמר וזהו הנבואה הבאה אשר תנתן ביד מלך בבל:

ואיה נביאיכם. ר״ל איה הבטחת נביאיכם אשר נבאו וכו׳ וכאומר הלא הנה בא ועושה מצור על העיר:

ועתה. הואיל ונביאיכם כחשו והאמת אתי שמע אתה אלי תפול עתה תחנתי לפניך וכו׳:

ולא אמות. למען לא אמות שם מעקת המאסר:

ויפקידו. והניחו בחצר המטרה שאין שם מאסר קשה כ״כ:

ונתון לו. גם צוה לתת לו משוק האופים ככר לחם בכל יום עד אשר יהיה נשלם כל הלחם מן העיר:

וישב ירמיה. ר״ל שם ישב מרצונו ולא שאל להוציאו גם משם: