מצודת דוד על ירמיהו כא

דרש נא. עתה דרש בתפלה בעבורינו אל ה׳:

ככל נפלאותיו. כמו כל הנפלאות הרגיל לעשות מאז:

ויעלה. ויסתלק מעלינו (ד) הנני מסב. אסבב מכם את כלי המלחמה לתתם אל מלך בבל וכו׳ ר״ל לא תצליחו עם כלי המלחמה כאלו הם לקוחים ממכם ונתונים בידם להלחם עמהם:

ואספתי. אני אכניס את הכשדים אל העיר ולא תוכלו למנעם:

ונלחמתי. ר״ל אגביר הכשדים עליכם כאלו אני נלחם עמכם:

ביד נטויה. אחז במשל מגבור הנלחם ונוטה ידו מול האויב:

את יושבי העיר. וחוזר ומפרש ואת האדם ואת הבהמה:

בדבר. ר״ל ההכאה תהיה שימותו בדבר גדול:

נותן לפניכם. ר״ל מפרש אני לפניכם באיזה ענין תמצאו חיים ובאיזה ענין תשיג אתכם המיתה:

בחרב וכו׳. ר״ל באחד מאלה:

ונפל. ישכון אל הכשדים להיות סר למשמעתם:

והיה. ישאר חי וירויח נפשו כאלו שללה לעצמו מיד ההורגים:

שמתי פני. שמתי מחשבותי בעיר הזאת להרע לה וכו׳:

ולבית מלך יהודה. מוסב על מלת תאמר האמור בתחילת הענין וכאומר ולבית וכו׳ תאמר שמעו וכו׳:

דינו לבוקר. הוא ענין דרך זירוז:

גזול. הנגזל:

עושק. הגזלן העושק את הזולת:

כאש חמתי. ר״ל כמו האש כשיוצאת הולכת ושורפת מעצמה כן תבער בהם חמתי ולא ימצא מי יכבנה ר״ל אין מי ימחה בידי:

מפני רוע מעלליכם. מוסב על ובערה:

הנני אליך. הנה אני אליך להצר לך אתה ירושלים היושבת בתוך העמק כי סביב ירושלים בסמוך לה היה עמק והיא על ההר ממעל:

צור המישור. היושבת על הצור אשר במישור:

מי יחת עלינו. מי ירד עלינו למלחמה, ומי וכו׳ כאומר הלא העיר בצורה וחזקה ומי יערב לבו לגשת אלינו למלחמה ומי יכבוש אותה:

ופקדתי. אשגיח עליכם להשיב כגמול מעשיכם:

ביערה. הם ערי יהודה:

ואכלה. תשרף הכל: