מצודת דוד על ירמיהו יא:טז

זית רענן. אל מול המקדש אמר הנה מאז קרא ה׳ שמך זית רענן שהוא אילן מפואר:

יפה. בך נמצא היופי של פרי בעל תואר מהודר:

לקול המולה. אבל עתה לעת בוא קול המייה גדולה של חיל הכשדים הבאים למלחמה אז המקום ב״ה בעצמו זית שעלהו רענן ולח בקיץ ובחורף,

יפה תאר ,

פרי תאר , והנמשל של זית רענן שהעלים השומרים את הפרי שהוא העושר וההצלחה רענן תמיד ומלא ברבת ה׳, ויפה תואר משל אל גבורת העם ורבוים וחזקם, ופרי תואר משל אל מעשיהם הטובים ותורתם שהוא הפרי הנרצה

לקול המולה גדולה , אח״כ נשמע קול רעש גדול שגזרו עליך גזר דין בגזרת עירין פתגמא ועי״כ

הצית אש

בעליה , שעלי הזית שהם שמנים הציתו בהן אש, והוא משל ששללו עשרם ואוצרותיהם,

ורעו ושברו

דליותיו שהם ענפי הזית יהיה המצית והמבעיר אש עליה וישברו ענפיו ולפי שהמשילו לזית אמר בלשון הנופל באילן: