מצודת דוד על ישעיהו לז

ויתכס. כסה עצמו בשק דרך צער ואבל:

ותוכחה. האויב מתווכח להשתבח בהצלחתו ואומר ידי רמה:

ונאצה. מבזה את המקום בדברי חרוף:

כי באו בנים. דימה בני הדור לאשה הכורעת ללדת בנים ויושבת על המשבר ואין בה כח להוליד הבנים:

אולי ישמע ה׳. הלואי יתן לב לשמוע:

והוכיח. התווכח בדברים כאשר שמע ה׳:

ונשאת. כאומר לזה שאלתי מעמך שתשא תפלה לה׳:

השארית הנמצאה. שארית ישראל הנמצא בירושלים כי כבר כבש כל ערי הבצורות שביהודה:

נותן בו רוח. אעיר רצונו ללכת מפה כאשר ישמע שמועה היא שמועת תרהקה מלך כוש:

ושב אל ארצו. סוף הדבר יהיה שישוב אל ארצו בפחי נפש ובארצו אפיל אותו בחרב:

כי שמע וגו׳. ולזה הלך לבקשו באשר ימצא ומצאו נלחם על לבנה:

על תרהקה. על אודות תרהקה:

וישמע. קבל דבריו והוטב בעיניו להלחם עמו תחילה:

וישלח מלאכים. שלח שוב לומר שאינו מסתלק לגמרי כ״א על מנת לשוב:

ואתה תנצל. וכי אתה תנצל בתמיה:

ההצילו אותם. וכי אלהי הגוים הצילו את הגוים:

לעיר ספרוים. לפי שהיתה גדולה וחשובה אמר בה לעיר:

הנע ועוה. הניעם ממקומם והעקימם:

את הספרים. כי שלח הדברים ההם בספר:

ויפרשהו. פרש כל אחת ואחת:

הכרובים. שעל הכפורת אשר על הארון וכאומר ואיך א״כ תמסור בידו את ירושלים ויבואו הכרובים ביד צר:

וראה. דברי הספרים:

אשר שלח. ביד מלאכיו:

אמנם ה׳. אתה ה׳ הנה אמת הוא שהחריבו את הגוים:

את כל הארצות. הם ערי הממלכה:

ואת ארצם. הם שאר המחוזות:

כי לא אלהים המה. אבל כל זה היה בעבור שאין בהם אלהות ולזה האבידם:

אשר התפללת. בעבור הדבר אשר התפללת אלי:

אל סנחריב. על סנחריב:

עליו. על סנחריב:

בזה לך. בת ציון תבזה אותך ותלעג עליך (וקראה בתולה על כי לא נכבשה מעולם ולא באה ברשות אחר כבתולה שלא באה ברשו׳ הבעל) וכן בתולת בת צידון (לעיל כג):

אחריך. אחרי מפלתך תניע בראשה בדרך לעג:

את מי. למה לא שמת על לבך להבין את מי חרפת:

מרום. לרום רקיע:

מרום הרים. זה הר הבית:

ירכתי לבנון. בסוף יער הלבנון מקום הארזים הגבוהים:

קומת ארזיו. ר״ל הגבורים:

מרום קצו. הוא בית המקדש שהוא מקום הרם והקץ מכל הדברים הנחמדים שיש בעולם:

יער כרמלו. ר״ל מיטב שבחו וכובד חזקו:

אני קרתי ושתיתי. ר״ל מעולם הצלחתי במעשי כמו הכורה באר ומצליח למצוא המקור ושותה מימיו:

ואחריב. כאשר באתי להלחם בעיר הבטוחה בחוזק נהרותיה אשר סביב לה אז הבאתי עליה חיילות רבו׳ והחריבו הנהרות במדרך כף רגליהם:

למרחוק. מזמן רחוק:

אותה. את הגזרה הזאת עשיתי מימים קדמונים ויצרתיה. ואני יצרתי את הדבר הזה וכפל הדבר במ״ש:

עתה הבאתיה. אני הבאתי עתה את הדבר על ידיך:

ותהי. אתה תהיה למכת מרדות להחריב ערים בצורות לעשותם שממה וגלים מצמיחים נצים ופרחים:

ויושביהן. יושבי הערים ההן עשיתים להיות קצרה ידם מלהלחם למולך ונשברו ונתביישו:

עשב שדה. כעשב שדה:

וירק דשא. מקום הירוק שבדשא החלש מאד:

חציר גגות. כחציר הגדל על הגגות שהוא חלש:

ושדמה. כשבלים הנשדפים טרם נגמר בשולם לבוא לכלל קמה כי אז המה חלושים עד למאד ור״ל הנה אני הוא המתיש לפניך את העכו״ם ולא בעוצם ידך נצחתם:

ושבתך. ת״י ומיתבך בעצה:

ואת התרגזך. ואף את התרגזך אלי ידעתי:

אלי. באה אלי:

ושמתי חחי. ר״ל בע״כ אשיב אותך:

וזה לך האות. אל מול חזקיהו ידבר הנה התשועה הזאת תהיה לך לאות על הבטחה אחרת כי הנה הלגיונות החריבו וקללקו הזרעים וגדעו האילנות והקב״ה מבטיחך לכלכל אתכם בשנה ההיא בספיחי הזרעים:

ובשנה השנית שחיס. אולי היתה שנת השמטה והיו אסורים בחרישה וזריעה ולזה נתברכו ספיחי הספיחים:

ובשנה השלישית זרעו. ולא תפחדו עוד לצאת השדה מפחד האויב:

שורש למטה. ר״ל יהיו ממולאים בכל טוב כהאילן הנטוע במקום רטוב שמוסיף שורש למטה ומרבה לעשות פרי למעלה:

כי מירושלים וגו׳. ר״ל ירושלים תהיה השארית להנצל מיד סנחרב וכן ופליטה מהר ציון וכפל הדבר במ״ש:

קנאת ה׳. כי יקנא לשמו אשר חרף רבשקה וסנחריב:

למעני. למען כבוד שמי:

ויצא מלאך ה׳. לאחר שנלחם בכוש חזר ובא לירושלים ואז יצא מלאך ה׳ וגו׳ וישכימו בבוקר. סנחריב והמעט אשר נשארו חיים:

בנינוה. היא ראש למלכות אשור:

בית נסרוך. נסר מתיבתו של נח היה לו לאלוה ובעת אשר השתחוה לה הכוהו בניו:

והמה. בני סנחריב אשר הכוהו: