מצודת דוד על ישעיהו ב

באחרית הימים. בימי המשיח:

הר בית ה׳. ההר שיעמוד עליו בית המקדש:

בראש ההרים. בהר החשוב והראש שבכל ההרים:

ונשא. ינשא במעלה וחשיבות:

והלכו. עם לעם:

ואמרו. אלו לאלו:

ויורנו. המקום ילמד אותנו ע״י יודעי התורה:

מדרכיו. מה מדרכיו:

כי מציון. כי התורה האמתית היא היוצאת מציון ואין זולתה בעולם:

ושפט. ר״ל וכאשר יבקשו כן יהיה כי השופט והוא מלך המשיח הוא ישפוט בין האומות בדברי ריבותם והוא יברר המשפט לעמים רבים:

וכתתו. ישברו כלי המלחמה לעשות מהם כלי עבודת אדמה כי לא יעשו עוד מלחמה ולא ילמדו אותה כי המשיח ישפוט בדברי ריבותם:

בית יעקב. הנביא מזרזם לומר הואיל וכן יהיה נלכה נא באור ה׳ ר״ל באור התורה והמצוה כי יש תקוה:

כי נטשתה. הנביא מיסב הדבור כלפי המקום ואמר כי עד הנה בדין עזבת עמך כי מלאו כשפים יותר מבני קדם המלאים כשפים:

ובילדי נכרים ישפיקו. מספיקים עצמם במחשבות ועצות פילוסופיות ואינם חוששים למחשבת התורה ועצתה:

ותמלא. בעבור שארצו של העם הנז׳ נתמלא בכסף ובזהב וכו׳ ובעבור שנתמלא ארצו סוסים כו׳:

ותמלא. מוסב למעלה לומר בעבור שנתמלא ארצו כסף וכו׳ לכן נתמלא ארצו אלילים וכן נאמר וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל (הושע ב׳:י׳):

ישתחוו. כולם ישתחוו כל אחד למעשה ידיו:

וישח. בעבור זה יהיה כ״א כפוף ושפל:

וישפל. כפל הדבר במ״ש:

ואל תשא. הן ידעתי שלא תשא להם העון:

בוא. אז יאמר איש לאחיו בוא להטמן בנקיקי הצור ובמחילות העפר מפני הפחד והוא ענין מליצה כי אין מסתור לפניו:

עיני גבהות וכו׳. אז ישפיל עיני גבהות שבאדם ר״ל בעלי הגאוה:

ושח וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

ונשגב וכו׳. אז יודע לכל שהכח הוא לה׳ לבדו:

כי יום. יש יום מוכן לשלם לכ״א כפי הגמול:

ארזי הלבנון וכו׳ :

ועל כל ההרים וכו׳. ר״ל על היושבים שמה:

מגדל גבוה. ר״ל הבוטחים במבצר חוזק המגדל:

אניות תרשיש. ההולכים באניות על ים תרשיש:

שכיות החמדה. השרים היושבים בהיכלי עונג הרצופים ברצפת אבנים חמודים:

ושח. אז יושפל גבהות האדם:

כליל יחלוף. את כולם יעביר מן העולם:

ובאו. עובדי כוכבים יבואו להטמן במערות וכו׳:

הארץ. יושבי הארץ:

אשר עשו לו. אשר עשו כולם כ״א לעצמו להשתחות אליה:

לחפור פרות. מוסב על מלת ישליך לומר האלילים ישליך אל החפירות העמוקות ואל חורי העטלפים:

לבוא. ר״ל כשילך לבוא בנקרות הצורים וכו׳ אז בדרך מהלכו ישליך האלילים מידו:

חדלו לכם. מנעו עצמכם מעבודת האלילים כי תבינו הדבר מן האדם אשר יש נשמה באפו הראיתם במה נחשב הוא הלא תצא רוחו ישוב לאדמתו ואיך א״כ ראוי לעבוד האליל שאפילו נשמת חיים אין בו: