מצודת דוד על שמואל א יג

בן שנה. רצה לומר: כשנמלך, כלתה שנה מזמן משיחתו. או מוסב למקרא שלאחריו, לומר: בשנה הראשונה בחר לו שלשת אלפים וכו׳:

ויהיו עם שאול. להיות נכונים לשמשו בעת הצורך:

במכמש וכו׳. מהם ישבו במכמש, ומהם בהר בית אל:

ישמעו העברים. רצה לומר: בכדי שישאלו מה זה קול השופר, ידעו על ידי זה להיות נשמרים מן הפלשתים:

הכה שאול. אף שיונתן הכהו, יחשב לשאול, כי הוא המלך וכל דבר יקרא על שמו:

נבאש ישראל. נמאס ישראל בעיני פלשתים, כדרך שממאסין בדבר הנבאש:

ויצעקו. נאספו אחרי שאול ללכת הגלגל:

קדמת. למזרחה של בית און:

כי נגש העם. נלחצו מפלשתים:

ויתחבאו. החביאו את עצמן:

ועברים עברו. אמר בלשון הנופל על הלשון, והוא מדרך צחות, ורצה לומר: קצתם מישראל עברו הירדן וברחו לארץ גד וגלעד:

עודנו בגלגל. ולא ירד עדיין לקראת המלחמה:

וכל העם. אשר לא נתחבאו ולא ברחו, חרדו ללכת אחריו למלחמה:

ויוחל. המתין שבעת ימים מעת בואו אל הגלגל:

למועד אשר שמואל. כמו למועד אשר אמר שמואל, רצה לומר: להזמן שקבע לו שמואל מאז משחו למלך כמו שכתוב למעלה (י ח):

ויפץ העם. נתפזרו והלכו ממנו:

לברכו. לתת לו שלום, כן תרגם יונתן:

מה עשית. כי הלא אמרתי לך שתוחיל עד בואי, ואני אעלה העולה:

למועד הימים. לזמן הימים שקבעת:

עתה ירדו. הואיל ונאספו, בודאי ירדו ובעל כרחי אלחם עמהם עד לא חליתי פני ה׳ בעת הבאת הקרבן:

ואתאפק. לזה התחזקתי לעבור על רצוני ולבל המתן עוד, ואעלה העולה לחלות את פני ה׳ בעת העלותי, עד לא ירדו פלשתים:

נסכלת. עשית סכלות במה שלא המתנת כל היום עד בואי:

את מצות ה׳. כי דבר ה׳ היא, ולא מאלי אמרתי:

כי עתה. אם משמר היית מצות ה׳, אז עתה בזה הזכות היה ה׳ מכין מלכותך עד עולם:

ועתה. הואיל ולא שמרת, לא תתקיים ממלכתך:

בקש ה׳ לו. בעשותך זאת, בקש ה׳ לו איש העושה כלבבו ושומר מצותיו:

ויצוהו ה׳. גזר עליו שהוא יהיה לנגיד:

ויקם שמואל. ושאול היה נמשך אחריו:

הנמצאים עמו. מאותן שלא נפוצו מעליו:

יושבים. היו מתעכבים בגבע:

המשחית. הם אחוזי חרב מלומדי מלחמה המשחיתים בעם:

הנשקף. גבול ההוא היה נראה להעומד על גי הצבועים:

המדברה. מוסב על הדרך, לומר שהדרך יפנה המדברה:

פן יעשו וכו׳. ולזה לא הניחו להיות בהם חרש ברזל:

וירדו. רצה לומר: ומאז כשהיו צריכים ללטוש דבר מה, היו יורדים אל ארץ פלשתים, ללטוש שם אצל החרש:

והיתה וכו׳. רצה לומר: ומי שלא רצה לרדת לפלשתים, היה לוטש בעצמו את המחרשות וכו׳, עם הכלי הקרויה ׳פצירה פים׳, העשויה בהרבה פיות וחריצים, ונוח ללטוש בה:

והיה ביום מלחמת. בעת שנלחמו עם פלשתים:

לא נמצא חרב. כי לא היה בישראל חרש ברזל לעשותם:

ותמצא. אבל לשאול וליונתן, להם לבדם נמצא חרב וחנית:

אל מעבר מכמש. מהעבר מזה, להתקרב אל הגבעה מקום שאול ויונתן: