מצודת דוד על שמואל א יא

כרת לנו ברית. לבל המית אותנו:

בזאת. בזה התנאי והאופן, שאנקר מכל איש עין ימינו:

ושמתיה חרפה. הדבר הזה יהי חרפה לכל ישראל, על שלא יוכלו להושיע אתכם מבזיון גדול כזה:

הרף לנו. התרפה מאתנו והמתן שבעת ימים, ורצה לומר: אם הכוונה בזה לחרף כל ישראל, הנה ראוי להודיעם, ואם לא יושיעונו אז יחשב לחרפה:

אחרי הבקר. על כי ראה שבזוהו, לא נהג גם הוא עדיין בעצמו כבוד מלוכה, והלך אחרי הבקר להנהיגם כדרך ההדיוט:

ותצלח. עבר עליו רוח גודל לבב וגבורה מה׳ כשמעו וכו׳, וחרה אפו על נחש העמוני:

ביד המלאכים. אשר באו מיבש גלעד:

לאמר. צום לאמר להם: מי שלא יצא למלחמה ינותח בקרו כזה:

פחד ה׳. לא פחד נתיחת הבקר, כי אם פחדו מה׳ להמרות פי משיחו:

כאיש אחד. רצה לומר: במהירות רב ובהסכמה אחת:

ויאמרו אנשי יביש. אמרו לאנשי נחש העמוני: מחר נצא וכו׳ ועשו בנו כאשר תרצו, ולהטעותם אמרו, שלא יהיו נשמרים:

בתוך המחנה. של נחש העמוני:

באשמורת הבקר. הוא המשמר השלישי הסמוך לבוקר:

ויפוצו. נתפזרו אלו מאלו:

מי האומר. מי האיש האומר בלעג ובתמיה, שאול ימלוך עלינו וכי הגון הוא למלוכה, את האנשים האלה תנו בידינו ונמיתם, ואמרו זה על כי ראו שה׳ עמו והתשועה באה על ידו:

כי היום וכו׳. ואין ראוי להמית איש ביום תשועה:

ונחדש שם המלוכה. על כי בראשונה לא קבלוהו כולם ברצון:

וימליכו שם. המליכוהו שנית, בהסכמת כולם וברצון טוב:

לפני ה׳. כי השכינה שורה במקום שרוב צבור נאספים: