מצודת דוד על מלכים א כא

אשר ביזרעאל. אשר עמד ביזרעאל:

אצל היכל אחאב. אשר היה לו ביזרעאל:

לגן ירק. לגדל בו הירק:

אם טוב בעיניך. אם חפץ אתה יותר בממון:

מחיר זה. מחיר כרם זה:

חלילה לי מה׳. חולין הוא לי, בעבור מצות ה׳, שאמרה התורה (ויקרא כה כג): והארץ לא תמכר לצמיתות:

ויסב. החזיר פניו אל הקיר, כדרך המיצר ודואג:

רוחך סרה. סר ממך הרצון והדבור, כמו (במדבר יד כד):

רוח אחרת. וכמו (ישעיהו יא ד): ברוח שפתיו:

עתה תעשה מלוכה. אמרה בתמיה, וכי בדבר שאתה עושה עתה, תנהיג את המלוכה וכאלו אמרה, הן ראוי למלך להתגבר ולהתחכם שימולא רצונו, ולא להיות סר וזעף:

ויטב לבך. רוצה לומר: היה שמח:

ותחתום בחותמו. חתמה האגרת בחותם טבעתו:

היושבים. במושב זקני העיר עם נבות:

קראו צום. על כי ביום הצום, הדרך הוא להתקבץ זקני העיר, לפשפש במעשה אנשי העיר:

בני בליעל. כי כשרים לא יעידו שקר:

ויעידהו. יעידו עליו, וחזר ופירש על נבות:

ברכת. הוא כנוי הקללה:

אלהים ומלך. להגדיל הקצף, לסקלו מהר:

קום רש. כי הרוגי מלכות, נכסיהן למלך (סנהדרין מח ב):

הרצחת. כי מדעתו עשתה איזבל, ולזה אמר לו, היתכן שרצחת את נבות כאויב, וגם ירשת אותו כקרוב אהוב:

גם אתה. בא כפול לתוספת ביאור:

המצאתני אויבי. אתה אויבי, וכי מצאת אותי חייב ואשם בדבר זה כאומר הלא איזבל עשתה זאת, ולא אני וחשב לכחש בפני הנביא, כאילו לא נעשתה מדעתו:

מצאתי. רצה לומר: הן מצאתי אותך חייב בדבר, כי ידעתי אשר נעשתה מדעתך:

התמכרך. מרוב השתדלותו בעבירות, חשבו כאילו מכר עצמו לעשות הרע:

ובערתי. אפנה אחריך, לבל ישאר שארית מה:

משתין בקיר. זה הזכר, כי עושה קלוח מה שאין כן הנקבה:

עצור. העושר הכנוס בבית:

ועזוב. המקנה הנעזב בשדה:

בישראל. רצה לומר: בפרסום רב, למען יוסרו הכל:

רק לא היה וכו׳. רוצה לומר: הסיבה שהרשיע אחאב מכולם, רק באה בעבור אשר הסיתה אותו איזבל אשתו:

ויתעב מאד. עשה מעשים תעובים, ללכת אחר העבודת גלולים כאנשי האמורי:

ויהלך אט. הלך בנחת הנה והנה, כדרך אדם הדואג ומתאבל, ומחשב מה לעשות לתקן הדבר:

הראית. האם נותן אתה לב לראות, אשר נכנע אחאב מלפני, ורצה לומר: לא מפחד העונש, כי אם מגדולת האדון ה׳: