מצודת דוד על דברי הימים א ג

לאבשלום. את אבשלום והלמ״ד הוא במקום את וכן הרגו לאבנר (ש״ב ג):

אשתו. מוסב על כולן לומר כל אחת היתה אשתו לא פילגש:

שמעא. לא מנאם כסדר תולדותם כי שלמה היה הראשון:

ונוגה. בש״ב לא הזכיר נוגה גם לא אליפלט השני ואולי מתו בקטנותם:

כל בני דויד. אלה כל בני דוד מן הנשים:

ותמר. ר״ל ומלבד תמר אחותם:

אביה בנו. של רחבעם וכן מונה והולך המלכים זה אח״ז:

עזריה. הוא עוזיה המלך:

הבכור יוחנן. הוא יואחז הנזכר (במ״ב) ועם כי יהויקים היה גדול ממנו קראו בכור על כי היה בכור למלכות שמלך קודם יהויקים כמ״ש (במ״ב):

שלום. ארז״ל שהוא צדקיה הנזכר וקראו גם רביעי ע״ש שהי׳ הרביעי למלכות כי יכניה בן יהויקים מלך לפניו:

צדקיה בנו. אין זה צדקיה המלך כי זה הי׳ בן יכניה וצדקיהו המלך הי׳ דודו בן יאשיהו:

ובני יסניה. מלבד צדקיהו הנזכר:

שאלתיאל בנו. בן אסר היה:

ומלכירם וכו׳. בני שאלתיאל היו ולקצר סמך על המבין שזוכר את הבנים סמוך לאביהם:

ובני פדיה זרובבל. ומה שנאמר במקומות אחרים זרובבל בן שאלתיאל כי בני בנים הם כבנים:

ובן זרובבל. כמו ובני זרובבל ורבים כמוהו:

יושב חסד. הוא שם אחד:

חמש. הם האמורים במקרא זה ואולי הראשונים היו מאשה אחרת ולזה לא כללם יחד:

בני רפיה. רצה לומר בן ישעיה היה ובן רפיה היה ארנון וכו׳ ולקצר סמך על המבין ובני הוא כמו בן וכמוהו רבים:

ששה. אינם אלא חמשה אלא אשתו היתה מעוברת וראה ברה״ק שתלד בן זכר ודוגמתו נאמר בני ידותון וכו׳ ששה (לקמן כה) ואינו חושב כ״א חמשה, או שהוא חוזר על שכניה לומר לשכניה נולדו ששה וחושב הבן עם בני הבן: