מצודת דוד על דברי הימים א יג

לכל נגיד. ר״ל לא נתייעץ עם כולם כ״א את כל הנגיד אשר בהם ר״ל המובחרים:

ויאמר דוד. לאחר שהסכימו הנגידים על הדבר אמר לכל ישראל אם הדבר טוב בעיניכם ואם מה׳ יצא הדבר להסכים על ידינו:

נפרצה. נתחזקה ונשלחה בעבור אחינו הנשארים בארצם ולא באו עמכם:

ועמהם. ר״ל ובעבור הכהנים והלוים אשר עמהם:

בערי מגרשיהם. נקראים כן על כי אשר כל עריהם היה מגרש חוצה להן:

ונסבה וכו׳. לדרוש בו ברבת עם להרבות כבוד הארון:

אלינו. אל ירושלים המרובה באוכלסין כי לא דרשנוהו בכבוד הראוי לו:

ימי שאול. כי בעבור שהרג נוב עיר הכהנים משרתי הארון בזה כאלו מיעט כבוד הארון:

עד לבוא חמת. עד המקום שבאים בה לחמת מקצה גבול א״י עד קצהו:

מקרית יערים. כי שם היה מעת שהחזירוהו הפלשתים כמ״ש בש״א:

בעלתה. קרית יערים נקראה גם קרית בעל כמ״ש ביהושע:

יושב הכריבים. אשר על הארון:

אשר נקרא שם. ר״ל אשר נקרא עליו שם ה׳ האמור ובש״ב נאמר שם ה׳:

מבית אבינדב. כי בביתו היה הארון:

נוהגים בעגלה. היו מנהיגים הבקר הקשורים בעגלה למושכו:

משחקים. משמחים לפני הארון בכל כח:

ובשירים. שררו בפה להלל לה׳ ואף בכנורות וכו׳ והם מיני כלי שיר:

וישלח. הושיט את ידו:

כי שמטו הבקר. נענעוהו ממקומו וחשב שיפול מעל העגלה:

ויחר. על מיעוט האמונה בה׳ לחשוב שיפול ארונו וזה על אשר שלח וכו׳:

לפני אלהים. לפני ארון אלהים:

ויחר לדויד. חרה על עצמו וכדרך המיצר ונבהל:

כי פרץ. בעבור דאגת הפרץ:

את האלהים. את ארון האלהים בחשבו שא״א להזהר בקדושתו וזה לאמר וכו׳:

ויטהו. נטה אותו מדרך עיר דוד להוליכו אל בית עובד וכו׳:

עם בית. סמוך לבית מושבו כי יחד לו חדר בביתו:

ויברך וכו׳. בעבור שעמד הארון אצלנו וכן נאמר בש״ב: