מצודת דוד על שמואל ב ז:כג

ומי כעמך. רצה לומר: הואיל ואין זולתך, אם כן מי ומי מהגוים מאושר ומשובח כעמך ישראל, אשר המה גוי מיוחד בארץ:

לפדות לו לעם. לפדות ממצרים להיות לו לעם:

ולשום לו שם. לפרסם את שמו בעולם:

ולעשות לכם. לישראל ידבר בלשון נוכח:

ונוראות לארצך. לעשות נפלאות נוראות לארצך בעת הכיבוש לגרשם מפני עמך וגו׳, והוא מקרא קצר:

גוים ואלהיו. מגוים, והם אנשי מצרים, ומאלהיו, ולא יכלו להחזיק בהם, לא הם ולא אלהיהם: